Sheitels / wigs contain Indian hair

באתי להציע בזה על גבי הכתב בס"ד, בירור דברים שעלה בידינו בעניין ה'הכשר' המדומה על מקור השערות המשמשות לפיאות נכריות, וידוע מה שכתב מרן פוסק הדור הגר"מ שטרנבוך שליט"א בתשובות והנהגות ח"ה סי' רס"ה אודות ההכשר שאין לסמוך עליו, ולאחרונה עורר על כך מרן שליט"א בקצרה בדרשת שבת הגדול שההכשר רפוי, והנה מתוך העיסוק בעניין, עלה בידינו ממצאים רבים – וכל הנכתב כאן מוקלט ומגובה במסמכים, [ובכל מקום שנכתב איזה עניין בשם אחרים, הכוונה שיש תחת ידינו הקלטה מזה, אלא שלא טרחנו לחזור ולכתוב כן בכל מקום], וכתבתי בקצרה, וגם ישנם כמה עניינים שלא הספקתי כעת לכתוב, אך באמת אין צורך בזה באריכות, כי הרואה יראה מיד מהו ערכו של הכשר כזה שהסוחרים עצמם שמקבלים הכשרות לועגים על ההכשר ואומרים שההכשר אינו מונע מהם מלייבא שער הודי, ואי"ה עוד חזון למועד להרחיב הדברים ולבארם עוד.

וזה החלי בע"ה, התמקדתי בעיקר בעשרה נושאים מורחבים, ובתוך כל נושא העניין מתפצל לכמה וכמה עניינים, וכאשר תחזינה עיניכם מישרים.

ובנותן טעם להקדים תחילה מה שאמר לי אחד הסוחרים מארה"ב המקבלים השגחה: "רבאי שלזינגר לא יודע בדיוק מה שקורה, מי שרוצה לחטוא בוודאי יכול לחטוא, אם זה היה בשר אני לא הייתי אוכל, אני סומך על הקב"ה, אני מסתמך גם על הגוי בסין שלא יכשיל אותי".

וזהו דוגמא אחת מיני אלף, ואידך זיל גמור.

א] יוצא ונכנס

1- מידת היוצא ונכנס במדינת סין: [המפעלים בסין שמקבלים השגחה, כוללים גם מפעלים ל'סקין', וגם מפעלים בסין שמייצרים את הפיאות ומוכרים פיאות מוכנות, וכפי ששמענו מהסוחרים העומדים תחת ההשגחה].

סיפר לי סוחר באמריקה בשם טוביאס שמפעל בסין שתחת הכשרות סיפר לו, שלפעמים שלזינגר מגיע שלש פעמים בשנה בלבד למפעל לבדיקה.

סיפר לי יהודי נכבד, שהמשגיח אמר לו להדיא שהוא מגיע בערך פעם בחצי שנה למפעלים בסין.

המפעל בסין סיפר בשיחה עם הסוחר נחמן דיקשטיין, ששלזינגר מגיע לסין אחת לשלושה חודשים, אך לא בכל פעם שהוא מגיע לסין הוא נכנס לבדוק במפעל שלהם. [מה שיוצא מוכרח מדברי המפעל הנ"ל, כי פעמים רבות הוא מגיע אחת לחצי שנה או לעיתים נדירות יותר, וגם מבואר בדבריהם שהם מקבלים מידע מהמפעלים האחרים מתי שלזינגר נמצא בסין!, ועי' לקמן בזה].

(המשגיח טען לי בשיחתי עמו, שהוא נוסע לארה"ב כשש פעמים בשנה, לסין כשבע שמונה תשע פעמים בשנה – בעיקר בשביל כשרויות של נושאים אחרים שאינם קשורים לפאה ואז הוא תופס זמן גם לביקורים במפעלי הפיאות, ולא תמיד הוא נכנס למפעלים הקטנים, וגם חלק פעמים הוא מודיע למפעלים לפני שהוא מגיע, וכששאלתי כמה פעמים מגיע בארץ לספקים וכו' הוא אמר פעם בחודש, זאת אומרת שהוא סומך על הגויים יותר מהיהודים, ומגיע לגויים פחות מהיהודים כאן בארץ).

וכעת שמעתי בהקלטה מהמשגיח בשיחה עם רבנים בארה"ב, שביקורי הפתע שהוא עורך במפעלים הם שלש פעמים בשנה, ועכ"פ לאיזו גירסא שתהא, אין כאן אלא פעמים בודדות בשנה בהם מתבצע יוצא ונכנס – אם בכלל.

ודע שסין הוא מקור אדיר של שער הודי, ולפי הנתונים המופיעים באתרי האו"ם והאטלס, הרי שרוב השער ההודי מגיע לסין, ושם הוא עובר דרך המפעלים המייצרים פיאות ממנו או מעבדים אותו, ואין ספק שקיים אצלם שער הודי בכל מקום, וחייבים שם השגחה צמודה כפשוטו. (כמובא ביו"ד קטו, א).

וכה הם דברי המשגיח עצמו: אנחנו נוסעים מספר פעמים בשנה לכל מדינה שמביאים משם שיער, זה כולל את סין במספר אזורים, בורמה, ווייטנאם, קמבודיה, אירופה במספר מדינות, ארגנטינה, ברזיל, פרגוואי, מדינות הקווקז וכו' (תגובת בד"ץ חניכי הישיבות), ואם המשגיח עצמו מעיד שמגיע רק מספר פעמים בשנה, הרי שאין מן הצורך להכחיש את דברי האומרים שהוא מגיע פעם בשבוע או פעם בחודש וכו'.

2- דומני שאין צורך להיכנס לדיון האם המשגיח מגיע אחת לחצי שנה, או אחת לשלושה חודשים או אחת לחודש, כי אין זה הנידון כלל, דכל זמן שאינו יוצא ונכנס כפשוטו ממש – בכל היום בשעת הייצור ערב ובוקר וצהרים בהפתעות שונות, כולל שבתות וחגים (תהליך עשיית פאה הוא בערך חודש) לא חשיב יוצא ונכנס, שהרי מיד לאחר שיצא מהמפעל, כבר יודעים בעלי המפעל שהיום לא יגיע בשנית וגם למחר לא יגיע - ויש להם שקט של כמה חודשים, [וכ"ש שיודעים שבשבת לא יגיע, וכן כאשר המשגיח בארץ הם יודעים שהוא לא יגיע, ואידך זיל גמור]

וכבר כתב הגר"א דאם מודיע לגוי שבחנותו שיוצא לביהכ"נ להתפלל, לא חשיב 'יוצא ונכנס', וכ"ש הכא.

ויעוי' בשו"ת דברי מלכיאל ח"ה סי' קמ"ב לגבי יוצא ונכנס על חלב, שלאחר צירוף של כמה וכמה צירופים להוכיח שיש כאן מירתת, הוסיף שיש לסמוך על כך דבכה"ג יהני יוצא ונכנס אם ייכנס כל שבוע, והכא בלא צירופים מתירים ומקילים ביוצא ונכנס של אחת לכמה חודשים או אחת לחצי שנה.

וראיתי מובא (בספר הליכות שדה, במאמרו של הגר"י אפרתי) דעת הגריש"א זצ"ל לגבי חליבת עכו"ם, שהתיר ביוצא ונכנס פעם בשבוע – אבל רק בצירוף שני צירופים, חדא, דהוי רפת של ישראל ולא ברפת של גוי, ורק משום שבלא"ה אין כאן חשש שמא יערב – משום הפיקוח ממשלתי, אבל במקום דבעינן ממש יוצא ונכנס, לא עלה על הדעת להתיר ביוצא ונכנס של פעם בשבוע, וכ"ש לא פעם בחודשיים[1].

ולמרבה הפלא, בשיעורו של הרה"ג ר' פנחס ברופמן בחול המועד פסח תשע"ח, נאמרו דברים מבהילים וחדשים - שמעיקר הדין גם לא צריך אפילו יוצא ונכנס! וזאת משום שבשו"ע יו"ד קי"ח סעי' י' מבואר דאי"צ כלל יוצא ונכנס במקום דלית ליה הנאה, וא"כ הכא בעלי המפעלים אין להם הנאה כיון שיצא שכרם בהפסד ההכשר, עכ"ד, והדברים תמוהים ביותר, שהרי יש כאן הנאה רבתית להרוויח אלפי דולרים, ומה שטוען שיצא שכרו בהפסד ההכשר, זה אינו, חדא דאדרבה מתוך תאוותו לשקר הוא מדמה לומר שלא יתפסוהו ואז יהא לו ריווח בלא הפסד, ועוד, דהא גופא כדי שיהא מירתת שיתפסוהו ויורידו לו את ההכשר, צריך מירתת ברמה של יוצא ונכנס בעלמא, ואם אין כאן יוצא ונכנס כראוי שוב אין כאן פחד שיורידו לא את ההכשר, ועוד דא"כ ביטלת תורת בדיקה ופיקוח בהכשרים, וגם דאינו נכון שהם מירתת כ"כ, דההפסד שלהם אינו בהכרח כמידת הריווח, דההפסד הוא הורדת הכשר ומאן יימר לן שהוא מגיע לדרגת ביטול הריווח מעירוב שער הודי הזול.

ועוד יש מקום אתי לדון דהכל טעות מיסודו, דהשו"ע התם איירי כשהגוי הוא רק שומר ואינו מתעסק בדבר וכמפורש שם בשו"ע, אבל כשהגוי מתעסק בדבר בוודאי חיישינן גם כשאין לו ריווח, וכדמשמע בפשוטו מהשו"ע קי"ט סעי' ג' דאסור ליתן לחשוד לתקן לו דברים אם הוא חשוד על הגזל, ולא מצאנו שם דזהו רק במקום דאית ליה הנאה, וע"כ דמתעסק שאני, דכיון דהוא חשוד על הגזל א"כ אין אצלו הבדל בין חפץ שלו לחפץ של אחרים, ואי ליכא מירתת אין לנו שום סיבה להניח שלא החליף החפצים – מאחר שהוא כבר בלא"ה מתעסק בהם, ובפשוטו כן מוכרח מהא דלגבי חלב וכל שאר דינים בעינן יוצא ונכנס, ולא מצאנו בהם היתר זה דמקום שאין לו הנאה, וכן בעלמא לא הוזכר כלל דין זה דמהני בלא יוצא ונכנס, וע"כ דאין לזה עניין להכא, דרק לגבי שומר אמרו כן, דמאחר שאינו מתעסק כלל באוכל של הישראל, א"כ אם אין לו ריווח למה יכניס עצמו לעניין, אבל כשהוא מתעסק בו שוב אין לנו שום אפשרות לדעת מה עשה בשעת עיסוקו מאחר שהוא גזלן ואין אצלו חילוק בין חפץ דידיה לחפץ דאחריני, וצריך השגחה כדת וכדין, אמנם דבר זה צריך שאלת חכם, וכתבתי רק בדרך של הצעה לדון בזה כדרכה של תורה.

3- ודע שישנם הרבה מפעלים שמייצרים שם גם שער הודי, והמשגיח שלזינגר נותן עליהם כשרות כי לדבריו הם מייצרים עבורו במקום נפרד [כן אמר לי המשגיח באופן פרטי, וכן נשנה בראיון שהעניק לקו טלפון מסוים], ואני עומד ושואל, הלא כדי לערב שער הודי בתוך המפעל אין צורך אלא ברגע אחד בלבד, ובוודאי יוצא ונכנס של אחת לכמה חודשים לא מהני, והם בוודאי לא מירתתי ממנו, ואם יהיה להם צורך למען הנאת מסחר להכניס שער הודי, הם בוודאי יעשו כן.

ועוד, מי גילה לנו שאינם מעבירים את השער או חלקו לטיפולים מסוימים בתוך המפעל הראשי, [וכגון להשרותו בתוך בריכה עם חומרים מסוימים, אפשר שמעבירים לאגף הכללי ומשרים אותו בתוך החומרים בהם היה הושרה שער עבודה זרה, וכן אפשר גם שמסרקים אותו במסרקים הנ"ל], וצריך לזה השגחה צמודה שהשער מהאגף היהודי לא ייכנס לאגף הכללי כלל וכלל.

ובעיקר טענתו של שלזינגר שהוא מכשיר מפעלים רק אם יש להם מקום נפרד לייצור עבורו, ביררנו אצל הסוחרים, ואמרו לנו שאמנם ישנם מפעלים שיש מקום נפרד לשער היהודי, אבל אין זה מיוחד רק למשגיח הרב שלזינגר, אלא לכל הסוחרים היהודים, [כי בשביל כמות מועטה יחסית של הספקים שקונים מהמפעל בכשרות הרב שלזינגר, הם לא ייחדו מקום שלם במפעל], ומעתה שוב נפל בבירא כל דבריו, שהרי ישנם שם שערות בלא הכשר מעורבות בתוך המחלקה שלו!

[ומלבד זאת הדבר צריך בדיקה אם אכן יש לו אגף נפרד בכל המפעלים, ואמנם במפעל הגדול ג'יפס זה אכן כך, אבל בשאר המפעלים הקטנים יותר, אין הדעת נותנת שיהיה לו מקום נפרד, וצריך בירור, וכן צריך בירור אם צדקו דבריו שאין שם שער מעובד, וכל זה צריך לסמוך על אדם אחד אשר בשם שלזינגר יכונה, והלוואי ונוכל להאמינו בשעה שפרנסתו משם, ויעוי' לקמן כמה שקרים שידענו נאמנה ששיקר בהם].

והגע עצמך אם גם במפעלים הגדולים כאוסם וכיוצ"ב היה מישהו נותן הכשר כשהמשגיח בא לעיתים רחוקות, וכאן החשש חמור הרבה יותר, היות שבעלי המפעלים מחזיקים ברשותם גם שער הודי, ויש להם ריווח עצום בהחלפת שער, וכל השוק מושתת על רמאויות.

ופתי הוא המאמין שבעלי המפעל בסין שומרים אמונים למשגיח במשך כל השנה ואינם מכניסים שער הודי כאשר יש להם צורך וריווח ממון בכך, ובוודאי אין ספק שאם לפי חשבונות מסחריהם יהיה להם צורך להכניס שער הודי, הם יעשו זאת ללא חשש.

4- ומלבד זאת, הרי בשו"ע (יו"ד קכ"ט ב') מבואר דבאופן שישנם כמה גויים, לא מהני יוצא ונכנס כיון שהאחד מודיע לרעהו, וכאן הרי ישנם מאות פועלים גויים בכל מפעל.

ועוד מבואר בשו"ע בסי' קט"ו, א, שצריך לראות קודם את הכלים שלא הוכנס לשם דבר איסור, וזה מעכב בדיעבד, כמבואר שם בט"ז, ש"ך והגר"א. וא"כ צריך גם כאן משגיח שיבדוק כן, שהרי גם בשער שייך לחשוש בזה טובא, שכן שערות הוא דבר שנדבק בכל מקום, ויש לחוש אולי נכנסים שערות ממסרקים אחרים שמסרקים בהם שער הודי, וכדי ליתן כשרות הגונה הכל חייב להיות סטירלי, ואם בחלב חששו לזה, כ"ש שצריך לחשוש לזה בשערות דנדבקות בבגדים ובכל מקום, והם ניידי ונופלים ממקום למקום, וכמובן.

ומלבד זאת יש לפקפק ולדון עד כמה הגויים מירתתי מחמת בדיקתו, שהרי לעולם הגויים יוכלו לטעון שהוא טועה בכח המישוש והריח ואין זה שער הודי, שהרי רובא דעלמא לא בקיאי בזה, וגם הבקיאים הרי זה עניין של תחושה ואינו מוכרח ויכולים בנקל לפקפק על דבריו, וא"כ לא מירתתי כראוי.

וכמו כן יוכלו לטעון להפך, שהם טעו בהבחנה בין השערות ובטעות הכניסו שער הודי, ולא יוכל להוריד להם ההשגחה עבור זה.

וכעת שמענו מסוחרת אחת גויה הנמצאת תחת פיקוחו של שלזינגר, שהיא עצמה אינה יודעת להבחין כלל על השער אם הוא מהודו או לא, ורק המשגיח יודע להבחין, וא"כ אתה הראת לדעת כמה היא מירתתי מיניה, והרי היא עצמה איננה יודעת להבחין, ולא יארע לה כלום אם יתפסו אותה על שער הודי.

ומלבד זאת הוא לעולם לא יכול לבדוק כל חדר וכל מחסן, על כל חדר אפשר לומר לו משהו אחר, ואי אפשר לו לעולם לדעת היכן מניחים את השער ההודי, וברגע קט מעבירים השערות למחסן צדדי, ולעולם אינו יכול להיכנס לכל חדר בבנייני הענק.

וכבר היו דברים לעולמים, כמו אצל הפיאנית רייסנר מבני ברק, שמקבלים הכשר וכעת הוברר [ההקלטה נמצאת תחת ידי] שבמחסניהם ישנם פאות הודיים.

***

5- ובקשר למידת ה'יוצא ונכנס' אצל שאר הספקים והיצרנים, אכתוב מה שביודעי ומכירי קא אמינא, ישבתי עם המשגיח לשיחה בביתה של פיאנית בהר נוף, והמשגיח מספר שהוא מגיע לעיתים תכופות, שאלתיו שלפי מה ששמעתי מבעלת הבית, היו תקופות שהיה מגיע אליהם אחת לשנה או לחצי שנה, והוא השיב שזה היה מקרה נדיר מאוד, וקרה רק אצלם ואצל עוד יהודי אחד ירא שמים שסמך אליהם כי הם יראי שמים, ולאחרונה תיקן את המצב והתחיל להגיע לעיתים תכופות יותר, זאת אומרת אחת לחודש – חודשיים, עכ"ד.

הלכתי וביררתי אצל פיאנית נוספת בהר נוף, ולא רצתה לספר בעניין זה, רק אמרה לי שמאוד יתכן שלפעמים הוא מגיע רק פעם בחצי שנה, אך בדרך כלל זה לעיתים קרובות יותר...

(אגב, הפיאנית השניה הנ"ל מהר נוף, סיפרה שהיא לא יודעת במדויק תמיד מתי הוא מגיע, כי הרבה פעמים היא נמצאת בחו"ל ורק המזכירות יודעות, ואני שואל וכי משום בדיקות כאלו היא מירתתא, והרי איננה יודעת כלל מקיומם של הבדיקות, וכל תכלית הבדיקות הוא כדי שתפחד).

הוספתי וביררתי אצל פיאניות נוספות, והם מספרות שהוא מגיע כשהם קוראות לו! וסיפרה לי פיאנית בארה"ב שהיא קוראת לו והוא בא, [וכן אמרה הסוחרת שיער 'יפי ביגון' מברזיל שהיא מקבלת סחורה פעם בחצי שנה בערך, ואז היא קוראת לו והוא מגיע – לאחר שהיא משלמת לו שיגיע במיוחד אליה], ושאלתי א"כ איך הוא יכול לדעת מה נעשה בתוך החצי שנה, והיא השיבה לי שהוא סומך עליה אף שאינו יודע כלום מהנעשה שם. [ועי' לקמן מש"כ בזה אם שייך לסמוך על הסוחרים בשעה שישנם רבנים שהתירו, ובשעה שיש כאן ריווח ממון גדול, ובשעה שהם עצמם עוברות על הוראת הרבנים ומוכרות פאות ארוכות, ומוכח להדיא מהו מידת ה'פחד' שלהם להכשיל אחרים באיסור, ומה לי איסור עריות ומה לי איסור ע"ז].

ויש תחת ידינו הקלטה משתי יצרניות, יפי ביגון וציפי בנאי, שסיפרו לנו בשיחת טלפון ששלזינגר  מגיע אליהם פעם או פעמיים בשנה!!! וכל זה על אף ש... ... הינה חילוניה גמורה או קרובה לזה!!!!

וכעת דיברתי עם אחת העובדות של .. ... והיא אחת מאנ"ש מאחת החסדויות המפורסמות, וכמעט לא הסכימה לדבר בעניין ורק אמרה לי בקיצור "אין לך מושג איזה חילול ה' זה גרם", ואח"כ סיפרה לי שהוא היה מגיע פעם בשנה ומסתכל כמה דקות על השער והולך לו לדרכו.

סוחר נוסף סיפר לי ששלזינגר מגיע אליו בערך פעם לחודשיים, והסביר לי שהוא חייב להגיע כדי לקחת את הצ''ק, ובמילים אחרות הוא יודע מפורש שאחרי ששלזינגר מגיע כעת יש לו חודשיים שקט עד הצ'ק הבא...

ודומני שאין צורך להאריך יותר ממה שאכתוב את אשר שמעתי בעצמי מפי הסוחרים כי אין להם שום פחד ושום חשש מהמשגיח, היות שהוא מגיע לעיתים נדירות מאוד, וגם כאשר הוא מגיע הוא מודיע קודם, ואין שום השגחה, כלום וכלום, וכל אחד התנצל בפני התנצלות אחרת מדוע אפשר לסמוך עליו אע"פ שאין לו השגחה, האחד הסביר לו שהוא מקבל השער מסין מחבר גוי, והחבר הלז נאמן לו מאוד ובוודאי לא יכשילנו בשער הודי, והשני מספר שהוא יודע להבחין מהו שער הודי, [וכששאלתי אם ראה פעם בחייו שער הודי, השיב בשלילה], וא"כ נתברר מתוך דבריהם שאין עליהם שום השגחה, והכל עורבא פרח.

ויש עוד תחת ידי הקלטה מפיאניות שכאשר ראו את הליצנות של ההשגחה – והבינו שאין כאן שום השגחה, החליטו לעזוב אותו כי למה להם לשלם בחינם?

וכעת קיבלתי הקלטה מהמזכירה של שלזינגר שמספרת בתוך הדברים ששלזינגר היה רק פעם אחת ברוסיה בכל זמן ההשגחה, וזאת בשעה שהוא נותן השגחה גם ברוסיה! [לספק הרוסי דן סלוצקין, וכן לשאר אנשים הקונים שער רוסי].

והחובה להדגיש, שכאן אין הנושא רק מצד חלק ה'פיקוח' של 'יוצא ונכנס', אלא גם אם הסוחר הוא ירא שמים ולו יצוייר שהיה אפשר לסמוך עליו, מ"מ הרי הוא עצמו הרי אינו יודע מהו שער הודי, והוא מוכרח לקבל בדיקה של המשגיח הרב שלזינגר הטוען שהוא יודע להבחין, אך למעשה הרי המשגיח אינו מגיע כי אם פעם או פעמיים בשנה, ולבנתיים הסוחרים קונים ועוד ועוד שער, [וכפי שנאמר לי מאחד הסוחרים, הוא קונה מכל מקום שהוא רוצה ללא הגבלה], ושערותיהם אינם נבדקים על ידי המשגיח, והם ממשיכים לבינתיים לייצא את השער ולמוכרו הלאה, ועד שהמשגיח מגיע כבר נמכר שער רב שלא עבר שום בדיקה ואין עליו שום מידע מה הוא!

[ואולי אצל המפעלים הגדולים בסין עוד יש ללמד זכות שהם עצמם יודעים מהיכן הם קונים, שהלא הם קונים בכמויות ענק ולא מסוחרים מזדמנים, אבל ספקי השער הרי קונים שערותיהם אצל סוחרים רבים ולא דווקא במפעלים מסוימים, ויש אצלם בליל שערות מכל הבא ליד, כך שלעולם אין דרך לוודא את מקור השער, וביותר, שכפי ששמענו מסוחרים הקונים במפעלים, הרי שגם המפעלים קונים סחורה מסוכני השער ומסוחרים המסתובבים להציע מרכולתם].

ואגב, סיפר לי סוחר אחד שקיבל הוראה מהמשגיח, שאם הוא קונה מגוי הוא צריך לקרוא לו לבדיקת השער על כל משלוח, אבל אם הוא קונה מיהודי אין צורך לקרוא לו לכל משלוח שער, והשאלה נשאלת מה ביניהם, והרי גם ביהודי יש לחוש שמא קנה מחוסר ידיעתו ובשוגג שער הודי המעורב וקיים בשווקים, וביותר דגם במזיד יש לחשוש על היהודי אם לא נודע לנו מהו טיבו, ואי אפשר להעמיד הכשר על סמך נאמנות ליהודים אלמונים שמעולם לא נבדקו על ידינו מי הם ומה הם.

***

6 - להלן קצת ציטוטים שהספקתי לצטט מתוך דברי הפיאניות – מצוטט מילה במילה מתוך הקלטה, ואי"ה עוד חזון למועד להביא עוד ציטוטים מבהילים בעניין

"הוא לא מגיע מספיק פעמים, אנחנו משלמים הרבה כסף בשביל שהוא יגיע פעם בשנה. (יפי ביגון 101)

"אני קונה בכל מיני מקומות, אבל הוא רק מגיע לפה לברזיל. הוא מסתכל בשערות שאני קניתי בכל מיני מקורות פה בדרום אמריקה. הוא רק מגיע פעם בשנה אולי פעמיים לא יותר. (יפי ביגון 101)

"את צריכה לשאול אותו את השאלה הזאת. הסיבה היחידה שאני משלמת להשגחה זה בגלל שיש לי אנשים שרק יקנו עם השגחה. ביני ובינך זה לא הגיוני, בשבילי, בגלל כמו שאת אומרת, אם הוא מגיע פעם בשנה, פעמיים בשנה, מאיפה הוא יודע מאיפה כל המקורות של השיער? אני ב"ה אישה נאמנה, אני רק קונה במקורות שהוא יודע שאני קונה, אבל ביני לבינך, לשלם כסף כל חודש, ובשבילו לבוא פעמים בשנה זה בדיחה. (יפי ביגון 101).

"הוא בודק את המקורות שלנו, פעמיים שלוש פעמים בשנה. ואז הוא באמריקה, פעמיים שלוש פעמים בשנה, והוא מגיע רק לבדוק את השיער, לראות שזה נראה טוב. (אלכסנדר קויפמן).

"כשאתה בא לשלם על הכשר. אתה בעצם בא לשלם על משגיח שעושה עבודה. אתה לא בא לשלם על מישהו שלא בודק, לא עושה עבודה, ונותן לך חותמת שלא שווה כלום (מרואיין 3). נחמן דיקשטיין.

"אני ראיתי שהמשגיח לא בודק כמעט כלום! הוא יכול להסתכל על איזה שק בחוץ ויש 200 שקים בפנים או באמצע עבודה (מרואיין 3). נחמן דיקשטיין.

"הוא אף פעם לא בא לבדוק את השיער, במילים אחרות, הוא מסתמך על [מרואיינת 23], אז היא הפסיקה לשלם לו, אז הוא הוריד את ההכשר, אבל זה לא שהוא פעם בא לבדוק את זה (מרואיינת 23). יפי קמינר.

"אני החלטתי לפני איזה חצי שנה להפסיק לשלם להם, שהם פעם בשנה שהם מגיעים אלי בשבילי זה לא הכשר, זה עבודה בעיניים זה רק לקבל כסף. בן אדם שרוצה לתת הכשר, הוא צריך להיות צמוד כל יום ולראות שלא נכנסת סחורה, ולראות איזה שיער נכנס, זה לא הכשר, וגם לא היה על מה. לא היה על מה. זה פשוט עניין של כסף אנשים הרוויחו. (ציפי בנאי 015).

"הוא היה בא, תופס קוקו, איזה שיער יפה, את באמת מבינה בשיער, והיו הולכים. שלום. מי רואה אותם בכלל. הכל עבודה בעיניים. אני באה מבית דתי, אני תלמידת חב"ד. הם נתנו לי להרגיש כמה שהדת זה כסף. (ציפי בנאי 015).

"הם פעם בשנה הם באו רק לבדוק שאני הייתי קוראת להם אם איזה ארגז הגיע, אבל צ'קים כל השנה הם היו לוקחים לי. את יודעת מה זה? זה מאפיה, זה בפירוש מאפיה שלהם. כל ההכשר הזה זה בלוף, וזה כסף והם מרמים את האנשים, שיתחילו לפחד מה', שיפסיקו להתעסק עם זה. (ציפי בנאי 015).

***

7- ואשוב בזה לדון עוד על מידת ההשגחה ביוצא ונכנס. הנה דע שהמשגיח עצמו מספר שלפעמים המפעלים יודעים מראש שהוא מגיע ולפעמים לא, ולא נודע מהו מספר הפעמים שהמפעלים יודעים לפי דבריו, אך עכ"פ הדבר ברור שהבדיקות הללו הנעשים אינם נחשבות בגדר יוצא ונכנס מאחר שהם יודעים מראש מביקורו.

אך באמת מבירור שערכנו התברר שאין זה רק 'לפעמים', וכפי שסיפר לי סוחר וותיק המסתובב במפעלים בסין, שכל המפעלים בסין מודיעים אחד לשני כאשר המשגיח מופיע במפעל אחד, כך שכמובן כל ההשפעה נעלמת.

וגם שבלא"ה יש שומר בכניסה וכמובן לכל בר דעת, [וכפי ששמענו מדובר על איזור ענק שכדי להיכנס לכל האיזור של מפעלים בסין צריך כניסה באישור שומר, ואין שם כניסה בהפתעה], ואינו יכול להיכנס ללא אישור של השומר, וא"כ נמצא שבכל המפעלים הם יודעים קודם על הבדיקה, והגויים שבתוך המפעל לא מירתתי כלל.

ועוד, לא שייך בכגון זה 'יוצא ונכנס', דהרי בשבת הם יודעים שהוא לא יגיע, ממילא הם יכולים להכניס שיער הודי שהתחיל תהליך עיבוד, ולערבבו עם השיער הכשר. באופן זה, אף אם שלזינגר יגיע ביום א', הוא לא יוכל לדעת, כיון שלאחר תחילת עיבוד לא ניתן להבחין.

ועכ"פ אצל ספקי השער, סיפר לי מפורש הסוחר ארקדר שאין ביקורי פתע כלל!! הוא מוכרח להודיע קודם שהוא מגיע והוסיף לי הסוחר הנ"ל שלכן אין לו שום פחד מהמשגיח מלהכניס שער הודי, וכן סיפרה לי פיאנית בארה"ב שהוא מתקשר אליה קודם לתאם שעת ביקורת.

ואני שאלתי את המשגיח איזה ערך יש לביקורים שלו בסין כשהמפעלים יודעים קודם מביקורו, והוא השיב שמדובר בכמויות אדירות של שקים על גבי שקים, ואין להם אפשרות להחביא הכל מהרגע שהוא מודיע עד הרגע שהוא מגיע.... (ואשרי המאמין שאין להם מיכשור מתקדם לנייד את הסחורה בתוך המפעלים ממקום למקום בתוך כמה שעות), ועכ"פ מה יענה המשגיח אצל ספקי השער ואצל הפיאניות – שישנם ביניהם הסוחרים בכמה מאות פאות בלבד ואין להם בעיה להוזיז את החלק הבעייתי לפני ביקורו של המשגיח.

וכאן הבן שואל, האם בכשרות על בשר היו מעיזים לתת כשרות כזאת באופן זה של יוצא ונכנס פעם בשלושה חודשים או פעם בחצי שנה, ולסמוך על הסוחרים וכו' וכו', והרי בוודאי בדבר שהוא חשש גמור מן הדין לא היו סומכים על פיקוח והשגחה כזאת, ובפרט כשנמצא תחת ידי הגויים שזהו הלכה פסוקה בשו"ע יו"ד קט"ו – קי"ח שצריך בזה יוצא ונכנס כפשוטו, ועל אחת כמה וכמה מאחר שהוברר לן [עי' לקמן] שרוב השער מגיע מהודו והוא גם זול ביותר, א"כ בוודאי צריך השגחה צמודה כדי לראות שהשער אכן מגיע מהמיעוט ולא מהרוב המצוי.

8 – ודע, שהמשגיח עצמו חוזר ואומר שההשגחה מתחילה ממקום ייצור השער קודם שמגיע ליד הספק, אך דבריו הבל הבלים, ראשית, הלא ישנם מפעלים ללא סוף שמשווקים שער ליצרני הפאות, ורייסנר לבד אמרה לנו שהיא עובדת עם בערך עשרים מפעלים!!, ומקורות השער – [עכ"פ לפי דברי הסוחרים] פזורים במדינות לרוב על פני האדמה, וכגון: ברזיל, דרום אמריקה, בוליזיה, אורגואי, פורגאי, ארגנטינה, וויטנהם, אוקראינה, מדריד, בורמה, רוסיה, אוקראינה, סין, קמבודיה, מונגוליה, שער במפעל בספרד, אירופה במספר מדינות, מדינות הקווקז, וכו', וא"כ היכן ההשגחה בכל המפעלים הנ"ל, ומי פתי יאמין שהמשגיח היחיד נמצא שם כל שבוע או שמשגיח אחד מסוגל לפקח על הכל??? והלא מדובר על גויים דלית להו נאמנות, וצריכים אנו לכח של 'מירתת', ולזה צריך יוצא ונכנס כפשוטו, ולא להסתמך על בדיקה אחת שבקושי נעשתה אי פעם לפני י"ד שנה, עם אישור מכאן ולהבא לאורך ימים ושנים – שמותר לקחת כל שער שהוא מהמקור הנ"ל ש'נבדק' ואושר.

ויתרה מזו, אין שום אפשרות מצד המציאות לדעת מהו מקור השער, ואבאר בזאת איך הוא תהליך המכירה של השער המקומי, והוא, שישנם גוזזים מקומיים שמלבד היותם ספרים הם גם סוחרים בשער וקונים ומוכרים שער, [כן סיפר לי אחד הסוחרים הגדולים], והגוזזים הללו הם סוחרים קטנים מאוד, והם מוכרים אח"כ שערותיהם העולים בידם לסוחרים המקומיים הגדולים, והסוחרים הגדולים המקומיים, מוכרים את השערות ליצרניות וספקים הנמצאים תחת ההכשר, [או למפעלי שער הנמצאים תחת ה'הכשר' אשר משם יש רשות לספקי השער שתחת ההכשר לקנות שער], ומעתה איך נוכל לדעת מהו מקור השער ואם הוא באמת בא מהכפרים הנ"ל, והרי אין לנו שום השגחה ושום מידע מה הוא השער המסתובב אצל הגוזזים הראשונים, וכ"ש שאין לנו מידע על הסוחרים הגויים המקומיים שקונים מהם, שהרי כולם הם סוחרי שער וקונים ומוכרים ומערבבים שערותיהם, ובוודאי איקלע לידם גם שער הודו שמסתובב בשווקים, [ולית להו נאמנות לומר שלא קנו שהרי הם גויים], וא"כ מהו הליצנות והשקר הזה לומר ש"מקור השער" נבדק, והרי אין לנו שום מידע אמיתי על מקור השער, והכל הבל ורעות רוח.

ומלבד זאת, גם אם היה אפשרות לבדוק את מקור השערות, מ"מ מי הוא פתי לחשוב ולהאמין שיש השגחה בכל המדינות הנ"ל ובכל עשרות המפעלים לבדוק את מקור שערותיהם, והרי צריכים השגחה תמידית שם לראות מהו מקור השער, ואין שם שום השגחה!!

ודע ששלזינגר חוזר ואומר שאין רשות לקנות מסוכני שער, ואני עומד ושואל על מי השקר הלז, והרי אין באמת חילוק בין סוכני שער לגוזזים או הסוחרים המקומיים, ובתרוויהו אין לנו אפשרות לדעת מה הוא מקור השער, ואין זה אלא כסות עיניים להוכיח כביכול יש כאן הכשר.

ויש תחת ידי הקלטה מדבריו של ר' חיים כץ ממקימי ההכשר, שהגוזזים והסוחרים המקומיים קונים שער מהרבה מקומות וגם מחו"ל, ואין השער הנמצא תחת ידם רק שער מקומי, ואידך זיל גמור מהיכן נדע מהו מקור השערות.

ב] בדיקה מדגמית

תמוה מאוד מה מועיל בדיקה מדגמית, והרי עיקר מטרת הבדיקה – לפי דברי המשגיח, היא כדי שבעלי המפעל ירתתו מיניה, ועתה הגע עצמך כמה הם מירתתי לערב שער הודי בתוך שערותיהם, והרי צא וחשוב כמה פעמים הוא מגיע בכלל למפעל, ומתוך כך צא וחשוב עוד כמה אחוזים מתוך השערות הוא בודק כשהוא מגיע, ונמצא בידך שפחות מאלפית אחוז מכלל השערות שבמפעל נבדקים, וא"כ היכן יש כאן מירתת? וכדי שהמשגיח יתפוס את השער ההודי שנכנס לשם, צריך מופת ממש.

ועוד, שהלא כבר נתבאר לעיל דאליבא דאמת בדיקתו של המשגיח איננה נצרכת רק בשביל ה'מירתת', אלא גם כדי לוודא שלא הגיע לכאן שער מהשוק שמקורו מהודו – מאחר שהסוחרים עצמם אינם יודעים להבחין שהוא מהודו, וכדי לבדוק חשש זה אנו מוכרחים לבדוק כל שער ושער, וא"כ איך נוכל להסתפק בבדיקת שער מועט, והרי אצל ספקי השער קיימים שערות הבאים מסוחרים רבים, [וגם בתוך כל סוחר וסוחר ישנם עירבובי שער, וכידוע שהסוחרים מערבים גם כמה מיני שער בקוקו אחד], ואיך נוכל לסמוך על בדיקה חלקית.

והגע עצמך, וכי השולה דגים מן הים, יוכל לסמוך על בדיקה מדגמית לברר שלא נפלו בחלקו דגים טמאים, והרי אין שייכות בין דג לדג, וכ"ש הכא שרוב השער העולמי הוא מהודו וגם אין קשר ושייכות בין שער לשער – היות שהסוחרים עצמם קונים מהרבה מקומות וישנם סוכני שער ללא סוף, ולא מצאנו 'בדיקה מגמית' אלא במקומות שאין חשש לאיסור מעיקר הדין, וכגון עלים ירוקים הגדלים בחממות, שהמגדלים עושים את כל מה שצריך בכדי למנוע היכנסות של חרקים, אך להרחיק כל חשש, עושים בדיקה מדגמית של 20 או 30 אחוז מהירקות, משום שאילו היה נכנס חרק הוא היה מתרבה, ולא היה 20 אחוז נקי, אבל במקום שיש חשש איסור צריך לבדוק את הכל, וכן נוהגים בכשרויות בבדיקת הקטניות שבודקים אחד לאחד, ואינם מסתמכים על בדיקה מדגמית. [ניתן לראות זאת במפעל 'מיה' בגבעת שאול, שיושב משגיח העדה"ח ליד חבית גדולה, ועליה צלחת רחבה מאלומיניום, והוא בודק אחד אחד מהקטניות].

וכאשר דיברתי עם המשגיח על עניין זה, שאלתיו אם כך הוא באמת חושב שכך הוא הדרך בכשרויות – שאף במקום שיש ריעותא מסתמכים על בדיקה מדגמית, והשיב לי דהכא ליכא ריעותא כלל, כי יש רוב שערות שאינם מהודו, ואין זה אלא חששא בעלמא, ולזה מספיק בדיקה מדגמית.

ואני עומד וצווח תמ"ה תמ"ה אקר"א, איך ניתן לומר שאין כאן ריעותא, והרי סין בלבד מקבלת לפחות שלושת אלפים טון בשנה מהודו, וכדמוכח מאתר האו"ם, וגם כל שאר העולם ניזון ברובו מהשער ההודי וכדמוכח מאתר האו"ם!

ובלא"ה גם לבדיקה מדגמית יש שיעור מסוים, ואני עצמי שמעתי מסוחר אחד שהבדיקה אצלו נעשית בפיאות מוכנות, והיא בדיקה של אחת או שנים למאה, וזהו אחוז או שנים מתוך הכל, ויתרה מזו העיד הסוחר ר' נחמן דיקשטיין שבודק אחד למאתיים שקים. (ציטוט לעיל), וכמדומה שהעדה החרדית בודקים עשרים אחוז!

וכאשר אני שאלתי את המשגיח מה הם האחוזים של הבדיקה המדגמית הוא סירב להשיב על שאלה זו.

ג] הבדיקה עפ"י ריח ומישוש

1- המשגיח סיפר לי שהמפעלים בסין מניחים נפטלין בתוך השער כדי לטשטש את הריח, ואני עומד ושואל, חדא, איך נוכל לסמוך על בדיקתו בשעה שמנסים לטשטש אותו, [והמבין יבין שאם נתגלה לו חומר הנפטלין, הם עושים אמצעים נוספים של טשטוש], ועוד שאם הם מנסים לטשטש זהו בוודאי ריעותא גדולה שיש שם שער הודי.

וכעת שמעתי מהסוחרים כמה שיטות לטשטש את הריח, כגון בשעה שמעבירים את השער ההודי ניתן להעבירו בשקים שהיו מלאים בשיער סיני, ואז השיער ההודי מקבל ריח של שיער סיני, ובנוסף שמעתי מאחד הסוחרים שיש גם חומר שמנטרל ריח על ידי שטיפה, וסוחר אחד אמר לי "אני יכול להשרות את השער בבשמים נפלאים שבעה ימים ושבעה לילות", וכן שמעתי מאחד מיצרניות הפיאות שגם שער לא מעובד עובר לפעמים תהליך של החלקה וסלסול כימי שמעביר את הריח!!, וכן שמענו מסוחר אחד ששמפו הוואי הוא מיוחד להעברת ריחות, וממש כשם שהאדם מתקלח ומעביר מעצמו ריחות רעים, כך גם השער יכול להתקלח, ועכ"פ בשיטות המתקדמות של ימינו, בוודאי ישנם שיטות להעברת ריח, וע"י שטיפה נכונה מתוך שימוש בחומרים טובים בהשראה בזמן ממושך, יוצא כל הריח.

וכעת עלה בידינו בשיחה עם מפעלים בהודו, [המוקלט תח"י] שאומרים במפורש שהם שולחים שער לכל המדינות ומוכרים אותו תחת שמות בדויים, על ידי  שטיפה של תשע פעמים או ט"ו פעמים של השער, יוצא כל הריח והם משווקים את זה אח"כ תחת שמות אחרים, [וסוחר אחד מספר שהוא החליף את הגומיות האדומות שהם סימן מובהק לשערות הודיות], והם מוספים שם בהודו שמהשער האפור ההודי הם עושים בלונדיני, ע"כ ותן לחכם ויחכם עוד.

אחר כותבי כ"ז, דיברתי עם אחד מגדולי הסוחרים הקונה ממפעל בסין שתחת ההשגחה, וסיפר לי שהגויים בעלי המפעל בסין לועגים על שלזינגר ואומרים, "מה אתם כאלו טיפשים, אתתם חושבים שזה יהודי צעיר שמעולם לא התמחה בשער יבוא וילמד אותנו מה זה שער הודי – על פי הריח שלו? מה הטירוף הזה, אנחנו וותיקים במקצוע ואנחנו יודעים היטב לטשטש את הריח, הוא לא יבוא וילמד אותנו מה זה שער הודי", ואידך זיל גמור.

מאחר שמערבים שער הודי בתוך קוקו אירופאי, א"כ איך יכיר הריח על החלק ההודי בתוך האירופאי

איך כל השער מקבל ריח אחיד ואין ניכר בו הריח של האדם המסוים, ובהכרח שקיים טשטוש של ריח

מטרת טשטוש הריח נעשית לצרכי מסחר, וקיימים על זה תעשייה בפני עצמה

סוחר אמר לי מפורש ששמע מהגוים במפעל בסין הלועגים על שלזינגר

זה רחוק מן הדעת לקבל שאין כיום אמצעי לטשטוש הריח,

ומי פתי יאמין בכלל שקשה לסלק ריח, לא שמענו כזאת מעולם, ורחוק מן הדעת לסמוך על סוחרים יהודים שבוודאי מעוניינים לומר שאפשר לזהות שער הודי, וצריכים לברר אצל גדולי המומחים לשער בעולם

ועכ"פ כל עוד שלא ביקרנו בעצמינו במפעלים לייצור השער ההודי, לא נוכל לדעת איזה אמצעים הם מניחים כדי לטשטש את הריח.

וביותר, שבמשך השנים בוודאי יהיה קיים כזה אמצעי, ומה יעשו אז

וההוכחה הפשוטה ביותר שאפשר לטשטש את הריח לגמרי, הוא השיער הברזילאי, שהרי הא כו"ע מודו ולא פליגי שהשער ההודי האיכותי מגיע לברזיל, והמשגיח עצמו אוסר לקנות את השער הברזילאי – וטעמו ברור כיון שאי אפשר לזהות את השער ההודי שם מאחר שהם משנים אותו בשינויים שונים, וא"כ מה לי ברזיל ומה לי כו"ע, כשם שבברזיל שייך לטשטש הריח כך גם בכל העולם, ומי פתי יאמין שבשיטות המתוחכמות של ימינו, עדיין לא נמצא החומר שיטשטש את הריח.

ועוד יש לציין, מה ששמעתי מפיאנית מומחית מאוד [אולי היחידה שלמדה פיאנות באונוברסיטה בארה"ב] ששער שנגזז חמש ס"מ מהקרקפת אין לו את הריח האנושי, היות שהריח מגיע מנקודת היניקה של השער מהקרקפת, ולאחר 5 ס"מ אין ריח, [ואולי אמרה שיש ריח קלוש ואפשר להעבירו בנקל], והנה סיפר לי סוחר אחד ידוע וותיק, שבברזיל שיטת הגזיזה היא שמשאירים 5 או 10 ס"מ מהראש, [דאין הנשים מסכימות לגזוז שער ראשם לגמרי ולנוול עצמם כ"כ], וא"כ אזדא לה ממילא כל ההוכחה על פי הריח.

2- וראיתי בספר קניין דעה שהעיר הערה נכונה, דבעלמא בכל יו"ד מצאנו שבכל דבר שאין אנו בקיאין אין לנו לסמוך על זה, וא"כ גם הכא בוודאי לא הותר לסמוך על כך שהרי אין אנו בקיאין בבדיקת ריח זה, שהלא גם לדברי שלזינגר אין מי שמומחה כמותו – והוא הבלעדי ואין עוד זולתו בדרגתו.

ואני שאלתי זאת מהמשגיח, והשיב לי שזהו כעין בדיקה דסכין שחיטה ומי שבקי רואה מיד שזה עולם אחר לגמרי, אמנם כעת שמעתי הקלטה מהמשגיח אומר "גם לאחר כל הבדיקות אנחנו צריכים הרבה תפילות שאנחנו לא טועים", ועכ"פ בוודאי ששער שטוף שכבר נכנס בו נפטלין [עי' לקמן בזה] ועובר כמה וכמה טשטושים, קשה מאוד להגדירו כדבר ש"אנו בקיאים בו".

והראיה הגדולה לזה היא עדותם של מעבדות הבדיקה הגדולים בעולם, ובראשם עדותו של מנהל משטרת ניו יורק שמתמחה בתחום השער, [אשר תקליט מדבריו נמצא תחת ידי], שטוענים להדיא שאי אפשר לסמוך על חוש הריח והמישוש כדי לזהות שער כדבר וודאי ומוחלט, ואין זה אלא כהשערה ולא דברים ברורים ומוחלטים, וא"כ בוודאי לא יצאנו בזה מכלל "דבר שאין אנו בקיאין בו".

ויתרה מזו מצאנו על חכם אחד מזמן הב"ח, שקיבל את חכמתו מפי החכמים איך לזהות על ראש בהמה מה מקורה – ואם היא שייכת לבהמת טריפה, וכתב הט"ז יו"ד ק"ט ס"ק ט"ו וז"ל "ומו"ח ז"ל כתב וז"ל וקבלתי מחכם אחד שקיבל מפי חכמים אם נמצא מים בראש כבש א' דמיטרפא ביה ולא נודע מאיזה כבש הוא יש לבדוק בחוט השדרה של הכבשים וכל כבש שנמצא בו מים במוח שבראש, יהיה מים בחוט הנמשך מהמוח לשדרה, ותולין שהראש הוא מאותו כבש להתיר האחרות עכ"ל. ולעד"נ שאין בדבר זה כדאי להתיר עליו ספק טריפות כיון שלא נמצא בתלמוד ובפוסקים", עכ"ל, ועתה אם זה שהב"ח מעיד עליו שהוא חכם וקיבל חכמתו מהחכמים לא נסמוך עליו להכריע ולקבוע מהו מקור ראש הבהמה כיון שחכמתו איננה מפורשת בש"ס ובפוסקים, כך גם לא נוכל לקבוע ולהכריע על פי חכמה שלא נמצאת בתלמוד מהו מקור השער.

4- והנה המשגיח עצמו גם טוען שרובם אינם מבחינים בזה, וגם מתוך המבינים בזה – לדבריו הוא המבין הגדול ביותר מכולם!, ואני תמה, איך נקבל את דבריו בפשטות בלא לחקור אחר דבריו עד היכן מגעת מומחיותו, והרי מעולם לא נבדק בפני הבי"ד האם טועה בתוצאות או לא, ומנא לן שרמת מומחיותו מגעת עד מאה אחוז – וכדבריו. [ועי' לקמן עדות על טעותו של המשגיח בבדיקה].

והסוחר נחמן דיקשטיין אשר ג"כ בודק על פי חוש המשמוש וכו', טוען על עצמו שהוא מפספס כעשר עד 15 אחוז בבדיקה של עצמו, וא"כ איך נוכל להתיר לכל ישראל על סמך נאמנות של שלזינגר – דבר שלא נבדק ולא הוכח מעולם מהי מידת כוחו של גברא זה לבדוק על פי חוש הריח והמישוש, ויתרה מזו כעת שמעתי בהקלטה מסוחר אחד שבדק את שלזינגר – ושלזינגר נכשל בבדיקה, עי' לקמן בהרחבה.

ויעויין ב"חכמת אדם" (כלל טו אות יא) שכתב וז"ל "וכן אם מקיף הראש לצואר של אחד מהכבשים ונמצא החתיכה דומה ומכוונת יפה יש לסמוך על זה להתיר האחרות ובלבד שיהיה מתון בדבר ויכנוף כל הבקיאים שלא יבוא לידי טעות חס ושלום", ואיך הקילו ראש כאן להכריע מדעת מומחה אחד על סמך פיו, בלא שיכנוף את כל הבקיאים הסוחרים שיסכימו על ידו.

4- ומלבד זאת הרי שער שטוף כבר אי אפשר לבודקו, [וכמו שכתב המשגיח בתגובת בד"ץ חניכי הישיבות], וז"ל המשגיח בשיחת טלפון המוקלטת אצלינו: "שיער כשהוא גולמי, לפני שמנקים אותו, לפני שצובעים אותו, לפני שמטפלים בו, אפשר לזהות אותו מה המקור שלו. ברגע שהשיער מתחיל לעבור טיפולים, למעשה הוא לא ניתן לזיהוי כמעט, לפעמים יותר לפעמים פחות, אבל גם עין הכי מומחית לא יכולה להגיד בודאות מוחלטת", ע"כ, וכן לשונו בשיחה נוספת שדיברו עמו כשנשאל בזה"ל "זה לא רחוץ לפני שאתה בודק? אתה יכול לראות את השיער?" והשיב בזה"ל "אני רואה את זה לפני שזה רחוץ", עכ"ל, והרי שגירסתו הקדומה הייתה שכל זמן שהשער רחוץ אינו יכול לבודקו היטב.

וכמדומה שכאשר שוחחתי עם המשגיח הוא אמר לי שאפשר לבדוק שער שטוף אלא שהבדיקה איננה מאה אחוז, ועכ"פ לאיזו גירסא שתהא, הרי אין כאן בדיקה גמורה ואי אפשר לסמוך עליה.

ולמעשה הלא העידו לנו הספקים שכל הסוחרים שוטפים את שערותיהם לפני מכירה, למען לייפות את השער כדי שלא יהיה מנופח וכדי שייראה יפה, [ובפרט שישנם כל כך הרבה דרישות של הפיאניות, שהשער לא יהיה קצר, שיהיה משי, בלי קצוות שרופים, בלי שער הפוך, ולכן השער מוכרח להגיע שטוף ומסודר כדי שיהיה ניתן להבחין עליו], וכעת שמעתי שעפ"י חוק כאן בארץ אסור לייבא שער לא שטוף משום סכנת חיידקים וכו'.

5- ועכ"פ – גם לפי דבריו של המשגיח שהוא יכול לזהות את השער כל זמן שהוא לא מעובד, הרי עדיין יש לשאול היאך ניתנת השגחה על שער מעובד, והרי יתכן שזהו שער הודי מעובד שנקנה מראש כשהוא מעובד, [ואף שלדברי המשגיח אסור ל'ספקי השער' לקנות שער מעובד, אבל גם לדבריו הרי מותר להם להחזיק ברשותם שער שהם עצמם מעבדים, וא"כ אין לנו שום דרך לוודא שהספק לא יקנה שער הודי מעובד ויטען שהוא קנה אותו כשהוא לא מעובד ועיבד אותו בעצמו], וכמו כן יכול הספק גם לקנות את השער כשהוא לא מעובד ולעבד אותו מיד, [זה תהליך שלוקח 5 דק' או רבע שעה ולא יותר], ולא מירתת לקנותו מאחר שבדעתו מראש היה לעבדו לאלתר, [ובוודאי ביוצא ונכנס של פעם בחודשיים או יותר, לא מירתת כשיודע שעומד לעבדו לאלתר ולא יוכלו לתפסו לאחר כמה רגעים]^[2].

וכ"ש שיש להיפלא על ההכשר הניתן לפיאניות שקונות פיאות מוגמרות ישר מהמפעלים, איך ניתן לדעת שהפיאות שלה כשרים, והרי היא יכולה לקנות ממקומות נוספים, ולעולם לא נוכל לדעת מה הוא מקור פיאותיה, שהרי פיאות מוגמרות בוודאי אי אפשר לזהות על פי הריח והמישוש.

וכששאלנו את המשגיח שאלה זו השיב בכמה וכמה גווני, מתחילה אמר שהספק מפחד כי הוא יודע שלבסוף הוא ייתפס... [ודבריו סתומים ובלתי מובנים], ועוד השיב לאחר זמן שהוא יכול לבדוק את השער גם לאחר שהוא מעובד וגם לאחר שהוא נעשה פאה, [וגמגם בדבריו שאין זו בדיקה הגונה כ"כ, ומ"מ לגבי חשש זה סומך עליו, ואולי כוונתו דדי בבדיקה זו כדי שהסוחר ירתת שמא יתפסנו], ודבריו מוכחשים מהמציאות – ומדברי כל הסוחרים, ובוודאי אין ספק שבשיטות שונות של השריית השער בחומר כימי הניתן בו על מנת לעבדו, אפשר לטשטש לגמרי כל הוכחה שהיא למקור השער, וביותר שהרי כבר נתבאר שהבדיקה הנצרכת איננה רק בשביל ה'מירתת' אלא עבור עצם ההוכחה שהשער כשר, וא"כ מהיכן הוכח לנו על השערות המעובדים מה מקורם.

וכאשר שאלנו את הסוחרים את השאלה הנ"ל, השיבו תשובה אחרת לחלוטין, ואמרו שהמשגיח סומך עליהם שלא יעשו עוולה, [ואמרו להדיא דלא מירתתי מהמשגיח כי יודעים שלא יוכל לעשות כלום ולא יוכל לתופסם], ועי' לקמן בעניין זה בארוכה – אם יש מקום לסמוך על נאמנות הסוחרים.

6 – ועוד יש להעיר ולתמוה איך ניתנת השגחה על המפעלים בסין שעושים את ה'סקין' בעבודת יד, והרי למפעלים הללו נשלחים פאות מכל העולם – וחלקם משער מעובד וחלקם משער לא מעובד, וא"כ מאחר שקיים שם במפעלים שער מעובד – אשר גם לדברי המשגיח אי אפשר לזהותו מהו מקורו, א"כ איך נוכל לסמוך עליהם שלא עירבו שער הודי מעובד בפאות שתחת הכשרות, והרי יודעים הם ש'המשגיח בעל חוש הריח' לא יוכל לתפסם. 

ועוד, הלא המפעל של ה'סקין' שולח את העבודת יד של הסקין לבתיהם של הסיניות המקומיות, וא"כ מי הוא זה אשר בדק בבתיהם של מאות ואלפי העובדות הנ"ל?

ואני שאלתי זאת מהמשגיח, והשיב לי שהפיאנית תתפוס מיד אם יחליפו לה, ושאלתי את הפיאנית ואמרה לי שממנ"פ, אם יחליפו לה בשער לא איכותי היא אכן תתפוס מיד, אבל אם יחליפו לה בשער איכותי היא לא תוכל לתפוס זאת לעולם, אלא שאין מקום לחשוש שהגויים שם יעשו זאת.

אלא שדבר זה צ"ע אם ניתן לסמוך על זה עפ"י הלכה, ראשית שהלא הגויים גזלנים – ובפשוטו הגזלן חשוד להחלפה גם במקום דלית ליה הנאה, ועוד יש לדון לפי המבואר בשו"ע קי"ט ג' דבמקום שהחשוד המתעסק בדבר של היהודי חפץ בטובתו של היהודי, חשדינן ליה שיחליף גם אם הוא לא גזלן, והכא הרי הם חפצים בטובתו של היהודי – להוציא תוצרת טובה ומוגמרת, ואולי אם יהיה חסר להם מעט שער הם ישלימו מדידהו לייפות את המלאכה.

ובלא"ה, סיפר לי סוחר אחד שזה דבר מצוי מאוד שמגיעים תלונות מהסוחרים על הסקין שהחליפו להם שער, ואין שליטה על זה, והם ידועים כגזלנים גדולים בתחום זה, (אך דבר זה צריך בדיקה עוד).

7- ועוד מקום אתנו להעיר על עצם הדבר מהיכן נדע אם השער שבידי הסוחרים הוא מעובד או לא, ומה שהסוחרים טוענים שבודקים עפ"י הקשקשת היוצאת מהשערות, שמעתי מכמה סוחרים שכיום ישנם כל מיני סוגי עיבוד, וישנם סוגי עיבוד קלים יותר שלא יורידו את הקשקשת הנ"ל, וכשדיברתי על העניין עם פיאנית גדולה בארץ [אולי היחידה כאן בארץ שלמדה פיאנות באונוברסיטה בחו"ל במשך כמה שנים], היא אמרה שמאוד קשה לבדוק את הדבר, והוסיפה שהרבה עיבודים לא מורידים את הקשקשת, ורק ע"י השרייה במים ועוד כמה בדיקות יחד ניתן לקבל רושם אם השער מעובד או לא, וא"כ נפל בבירא כל ההכשר שהרי כדי להבחין על פי חוש ריח או מישוש, אנו צריכים קודם להגיע למסקנא שהשער איננו מעובד.

וביררנו הדבר עוד, ועלה בידינו שאמנם בשפת הסוחרים 'שער מעובד' הכוונה לשער שעבר תהליך עיבוד גמור - שמשרים אותו בחומצה ממש האוכלת את ציפוי קשקשת השיער ואת כל הפיגמנטים שלו והורס את הקשקשת ואח"כ מצפים אותו בסיליקון, אבל למעשה גם שער לא מעובד עובר איזה עיבוד מסוים, כי כדי להביא את השער לתוצאות שלו עם כל הדרישות של הפיאניות, ומאידך גם לא לפגוע בקשקשת והציפוי של השער, מעבירים את השער תהליכים שונים לייפות אותו בשיטות הידועות לסוחרים [וחלקם הם סודות מקצוע], וכגון הורדת נפח השיער ע"י השריה בחומרים שונים נפט וכדו', וכן תלתול השיער חלקו או כולו, או יבוש השיער בשביל אנשים שאוהבים שיער קשה, השרייה בחומרים שעושים לשיער מראה טוב ( לא בסיליקון כמו במעובד, אלא כמו שעושים ווקס למכוניות), ובברזיל ישנם כאלו שמסלסלים את השער סביב מקל ועוטפים אותו בעטיפה מסוימת ומכניסים אותו לתנור בטמפרטורה מסוימת ועי"ז הוא נהיה גלי ומקבל צורת סלסול, וכהנה רבות ישנם תהליכים שאינם בגדר עיבוד מבחינה מסחרית ואינם מוציאים את הקשקשת, אבל התוצאה שהם מביאים זה להפוך שיער הודי במצב טוב לשיער ברזילאי משובח, [ובסופו של דבר אם השער עובר גם תהליך אוסמוזה, הוא נהפך לשער רוסי או אירופאי].

8- ועוד מקום עמדי להעיר בעיקר שיטת הבדיקה עפ"י הריח והמישוש, שהרי ישנם כשלושים וחמישה מיליון אנשים בשאר מדינות העולם שמאמינים בדת ההינדו, וגם הם עולים להודו לגזוז שערותיהם לעבודה זרה ואין להם הטבע של שער ההודי, [יש מסמך תחת ידי בעניין זה], ומדוע לא נחוש לשערותיהם.

ואין לומר שעדיין הן מיעוט משאר העולם, שהלא לפי עדות סוחרים רבים וגדולים מאוד, רוב המוחץ של השער בעולם הוא מהודו, [וכמה וכמה העידו שרק כ5% מכלל השיער בעולם הינו לא מהודו], והשער שנגזז בכפרים הוא מיעוטא דמיעוטא ביחס לשער הנמכר בשוק, [והכא נמי מסתברא, כי כמה נשים מגולחות ראינו בעולם? איזה אשה תסכים לוותר על יופיה בשביל כסף, חייב להיות מדובר על נשים שעומדות לגווע ברעב שמסכימות לחתוך חתיכת חיים בשביל כסף, וזה שייך במדינות רחוקות מאוד, אבל לא במדינת ברזיל שהעניות שם איננה מגעת לעניות כי האי, וכל הסיפורים בעניין מהסוחרים נראים חשודים מאוד ונוטים להתפרש כשקר], וא"כ מעולם לא הוברר שהשערות ממיליוני בני אדם מחזיקי שיטת ההינדו – ששערותיהם אינו בעל אופי הודי, הוא מועט ביחס לשער שנגזז בעולם בכפרים מקומיים.

9 – בשיחה שערכתי עם הסוחרת צ.ב היא אמרה לי בזעם, ששלזינגר עצמו בא להתלמד אצלה בתחילת דרכו את דרכי האיבחון בשער, והיא אמרה לו שלעולם לא יוכל להכיר על שער אם הוא הודי או לא, וישנם דרכים להכיר רק על שער קיצוני זה מזה, כמו הרוסי מהסיני, אבל השער ההודי יש בו הרבה שנראה "אירופאי" לכל דבר, ואי אפשר להבחין בו, אך שלזינגר לא שעה לדבריה, עכ"ד.

ד] בדיקה עפ"י מקורות נוספים

1- חלק מהסוחרים סיפרו לנו במהלך התחקיר, כי הם נבדקים על פי הניירת בלבד!! [כן היה בוודאי בתחילת הקמת ההכשר – כאשר המשגיח לא התמחה בתחום, אך גם היום סיפר לנו אחד הסוחרים מארה"ב שהוא נבדק על ידי חשבוניות, וכן סיפר הרב פנחס ברונפמן בתוך שיעורו בחוה"מ פסח].

ובוודאי שבדיקה עפ"י חשבוניות איננה הוכחה גמורה שאפשר לסמוך עליה, וכמדומה שגם לא חשיב בגדר אומדנא, שהלא דברים כאלו קל לזייף, והגע עצמך כמה זיופים יש בעניין של בשביל מס הכנסה, וה"ה בענייננו.

ותוך כדי שיחה עם המשגיח, אמר לי המשגיח שאינו סומך על ניירת – והוסיף שכן הוא דעת הגריש"א זצ"ל שאין לסמוך על ניירת, אולם בהמשך דבריו סיפר על מקרה שהתיר על פי ניירת בלבד!!, וכמדומה שישנם הקלטות תח"י מסוחרים שסיפרו שהם נבדקים עפ"י חשבוניות לחוד.

2- אחת הפיאניות בירושלים סיפרה לי שהיא הייתה נבדקת עפ"י צבע הגומיות, כי הצבע מוכיח על מקור השער – באשר בכל מדינה השער מגיע בצבע גומיות של אותה מדינה או אותו מפעל.

אמנם דע ששמענו במפורש מפי אחד מגדולי המבינים בתחום, שנודע שהסוחרים בברזיל מחליפים הגומיות כדי לטשטש את מקור השער, וכן מתועד גם בווידיאו של "הלי" שרואים שם שבהודו כבר שמים גומיות ארופאיות לטשטש עקבות אח"כ, וכעת נזכרתי שכן אמר לי המשגיח במפורש שהם מחליפים גומיות, אבל מה אעשה שהפיאנית גברת .... סיפרה לי שהמשגיחות הגיעו לבדוק ולא עשו כלום חוץ מלהסתכל על הגומיות!!

3- המשגיח הסביר שצורת הבדיקה אצל הפיאניות הוא ששואל אותם מהיכן הם קנו שער, והם משיבים לו מסוחר פלוני, ואז הוא בודק אצל סוחר פלוני, ואם הסוחר מאשר את דבריה, סימן שהיא צודקת.

ואני שואל היאך נותן לחתול לשמור על החלב ואינו חושש לקנוניה ביניהם, ומלבד זאת פיאניות רבות סיפרו שאינם נשאלים בכלל שאלה זו.

4- פיאנית נוספת סיפרה לנו, שבמפעל בספרד שיש בו גם שער הודי, המשגיח מתיר לה לקחת קוקו עד אורך ארבעים ס"מ – מתוך הנחה שהשער ההודי הוא ארוך דווקא, וכן מתיר גם כל שער בהיר גם ארוך.

ואני עומד ושואל, וכי שער קצר לא יכול לבוא מהודו, [ובפרט שאם הם יידעו מההוראה הנ"ל הם מיד משנים וגוזרים חלק מהשערות], ואדרבה שער קצר מתאים מאוד להודו – לגזיזת הילדים הנעשית שם בערך בכמות של שבעים אלף ילדים ליום!!!

וגם שער בהיר יכול לבוא אם הוא צבוע או נעשה בשיטת אוסמוזה, וא"כ מאן לימא לן אם מקור השער הוא מהודו, וגם שבנתוני המכס בספרד מופיע שהם מקבלים הרבה שער מהודו ישיר, [וזה חוץ מהשער שמגיע ממדינות אחרות שמקבלות אף הם מהודו], ואין כאן מקום לסמוך על רוב להכשיר.

ומבירור שערכתי אצל הפיאנית הנ"ל, היא סיפרה לי שלפי דברי בעלי המפעל השערות הנ"ל באים מרוסיה, וזהו חוץ מסוחרים מקומיים שבאים למכור להם קוקאים, ואני שואל איך נוכל לסמוך על המפעל, ומהיכן נדע מה מקור שערותיהם, ובפרט שהם מקבלים שער מסוחרים שונים ואיננו יודעים כלל מהו מקור השער.

5- סיפר לי סוחר ששלזינגר בודק אצלו את הפאה כשהיא מוכנה, עפ"י 'מספר הפאה הרשום עליה' – כדי להוכיח שהפאה הגיעה מהמפעל הכשר, והוא לא בודק את הכל, אלא אחת או שנים מתוך מאה וכדומה.

6- המשגיח מספר גם בראיון להרב פיש, וגם כמדומה במסמך תגובת בד"ץ חניכי הישיבות, שאם סוחר רוצה לקנות שער ממדינה רחוקה, הוא מאשר לו לקנות אך דורש ממנו שכאשר השער מגיע לסין הוא יודיע לו כדי שיבוא לבדוק שם את השער.

ואני עומד ושואל מה מועיל בדיקתו, וכי יש בעיה לסוחר להעלים חלק מהשער, ולשלוח רק חלק לבדיקה?

ויתרה מזו סיפר לי סוחר אחד שהיה לו מפעל באוקראינה, ששלזינגר לא נסע אליו לאוקראינה מעולם אלא היה בודק את שערותיו כשהם בסין ותו לא מידי, והרי מפורש באיזה שקר מדובר כאן – שהרי לעולם אינו יכול לדעת מה עושה במפעלו באוקראינה.

7- עוד שערוריה גדולה ועצומה, היא שערוריית שער הבלונדיני. סיפרה לנו הפיאנית פרייס מירושלים, שהיא מקבלת אישור לקנות במפעל בספרד כל שער בלונדיני – מתוך הנחה ששער בלונדיני שאינו צבוע עכ"פ אינו מהודו.

ויש תחת ידינו מכתב של הרב שלזינגר, בו הוא כותב שאין להתיר שער בלונדיני כי לא ניתן לדעת עליו מה מקורו.

ושאלתי את הפיאנית פרייס על סמך מה האישור, ואמרה לי שהיות שהשער גולמי ולא מעובד, א"כ אפשר להכיר עליו שהוא לא צבוע, שאלתי אם ההבחנה נעשית על פי הקשקשת, והשיבה בשלילה – היות שגם שער צבוע עוד יכול להישאר בו הקשקשת, אלא הבדיקה נעשית עפ"י גווני הצביעה, כי השער הטבעי יש בו שינויים מתחילתו לסופו בגוון השער, ואילו בשער הצבוע כולו אחיד, החלטתי שלא עת לחשות, וכדאי לברר הדבר אצל סוחרים האם בזמנינו – עידן 2018 לא נמצאה שיטה לצבוע את השער שייראה כטבעי ממש, ואכן מצאתי כשדיברתי עם סוחר אחד שהשיב לי כדבר פשוט שהוא מכיר צביעות שצובעים את השער שישתנה תחילתו מסופו – בדיוק כמו שער טבעי.

ומ"מ אמרה לי הפיאנית הנ"ל שעין מומחית תוכל להבחין שקיים בשער הצבוע איזה גוון אדמדמם וכיוצ"ב, והגוון משתנה, וכ"ז צריך בדיקה אם הצביעה דהיום לא הגיעה לרמה גבוהה שאי אפשר להכירה, וגם דעכ"פ לא שייך לתת הכשר על סמך נאמנות לסוחרים עצמם כל זמן שלא נבדקו אצלינו ונודע אצלינו רמת מומחיותם.

ומלבד זאת, נעלם מהם שיטת האוסמוזה להסיר צבע לא על ידי חימצון, וזהו רשת גדולה של 50 מפעלים הנקראים גרינטלנט המפוזרים בכל העולם (כולל ברזיל) שהם המציאו שיטת שינוי צבע השיער שלא ע"י חימצון, אלא על ידי שמשרים את השער בחומר מיוחד האוכל רק את הפרגמנטים של הצבע הנמצאים בתוך חלל צינורית השערה, ומאידך אינו פוגע בציפוי השערה, ובאופן זה הצבע משתנה לאט לאט תוך שבועיים ויותר, וכך הם מוציאים את השיער מתי שהם רוצים לפי הצבע שזה הגיע איליו בלא שיהיה ניכר כלל על השער שום צביעה.

ומלבד זאת, דע שר' חיים כץ אמר לנו בשיחה עמו, שבהודו גם מתגלחות בעלות שער בלונדי, ומבירור שערכתי נאמר לי שיתכן שתהיה שם בעלת שער בהיר אחת לאלף, אך זה מיעוטא דמיעוטא שם, ומיהו מ"מ אני שואל שהרי מיעוטא דמיעוטא דהודו הוא רובא כלפי כל העולם, כי צא וחשוב כמה מתגלחות ישנם בהודו, והמיעוטא דידהו הוא רובא דכולי עלמא.

ה] מידת הסתמכות על נאמנות הסוחרים

במהלך הבירורים שאלנו כמה וכמה סוחרים אילו היו רוצים להזמין שער מהודו, אם ההכשר היה מהווה מגן ומונע מהבאת שער מהודו, והם השיבו שההכשר אינו מונע מהם כלום, אלא שהמשגיח סומך עליהם שלא יעשו כן, [כעת זכור לי שמות הסוחרים דלהלן, ארקדר, לאה ויזל, ברוכי סאלוויצי'ק, אלון טוביאס, ובוודאי היו עוד, וכולם אמרו פה אחד שההכשר חייב להתבסס על אמינות הדדית, ותמיד יוכלו לשקר ולהכניס שער נוסף, והמשגיח לעולם לא יוכל לדעת].

ואני שואל איך אפשר לבנות מערכת כשרות עפ"י נאמנות לסוחרים, והרי יש כאן הוראת היתר גדולה מהרבה רבנים בכל מקום הסבורים שאין כאן איסור, וזהו רק חומרא דהגרי"ש, א"כ בנקל יכולים הסוחרים ליפול בהצעה מפתה, [ובפרט שהשער ההודי הוא השער הזול ביותר, והיחס בין המחיר לאיכות הוא הטוב ביותר, ואפשר לרמות בזה בלי סוף ולמכור שער זה תחת שם רוסי או אירופאי, ומאידך אומרים שהגריש"א זצ"ל טעה במציאות ולא בהלכה, ותולים האשמה באנשיו ולא בו, וכידוע].

ועוד, שהרי הפיאניות מוכרות גם פאות ארוכות, [ולדברי המשגיח, תשעים אחוז מהנשים לובשות פאות האסורות עפ"י הלכה!] וא"כ רואים אנו עד כמה מגיע מידת האיכפתיות שלהם שלא להכשיל אחרים באיסור, ומה לי איסור פריצות ומה לי איסור עבודה זרה, הרי הוכיחו שלא איכפת להם להכשיל אחרים באיסור בשביל ריווח ממון.

וכעי"ז יש לתמוה לפי מה שמופיע במסמכים רשמיים של בד"ץ חניכי הישיבות, ישנם חנויות שקיבלו הכשר רק על דגמים מסוימים, או על פאות שנקנו מתאריך מסויים, ותמוה איך יכול לסמוך על יראת שמים שלהם כאשר הם מוכרות דגמים נוספים ללא הכשר.

ומלבד זאת הרי מאחר שהיצרנים והספקים קונים מהרבה סוחרים מזדמנים, א"כ מוכרחים אנו לבדיקה לא רק בשביל לדעת שהם לא שיקרו במזיד, אלא גם בשביל לבדוק שלא טעו בשוגג,  שהרי גם היראי שמים הגדולים ביותר אינם יכולים לזהות בעצמם מהו מקור השערות.

[ובלא"ה לא שייך לתת 'הכשר' על סמך זה, הן משום שלעולם לא נוכל לדעת מי הוא ירא שמים, ולא יימלט שמתוך כלל מקבלי הכשרות יהיו כמה שאינם גדושים ביראת שמים, ועוד שעכ"פ אין תואר 'הכשר' נופל על דבר כזה שאין להם שום מידע עליו].

ולפנינו ישנם הקלטות משני סוחרים מהמשפחות הטובות ביותר בעיר התורה בני ברק, מסלתה ומשמנה, שהוכח איך הם משקרים במצח נחושה על מקור שערותיהם, והאחת מהם מוכרת להדיא פאות משער הודי ממש! ואידך זיל גמור כמה ניתן לסמוך על פיאניות ירא שמים.

אחר כותבי כל זה, הגיע לידי מידע על אחת ממקבלי ההכשר, שהיא רחוקה מאוד מהדת [וקרובה להיות חילונית וחופשית לגמרי ה"י, השם שמור אצלי כמובן] ומובן מהו גודל היראת שמים שלה לסמוך עליה, ועוד סיפרה לי פיאנית אחת מארה"ב ממקבלי ההכשר, שאשה אחת גויה סינית! סיפרה לה שהיא קיבלה הדרכה מהרב שלזינגר איך לזהות שער ברזילאי ולבדוק שהוא לא הודי, והיא בודקת השער ומעבירה אותו לסוחר מארה"ב המוכר תחת הכשרות של הרב שלזינגר, וזהו שערוריה שאין כדוגמתה לסמוך על גויה!

ו] האישור עפ"י מדינות

1- המשגיח יוצא מתוך נקודת הנחה שישנם כמה מדינות שהם בסדר גמור, והוא מאשר לייבא משם שער אפילו ללא בדיקה, והוא יבוא לבדוק רק לאחר זמן רב, ולדוגמא אמר לי המשגיח וויטנהם שהוא נקי לגמרי, ואני שואל מהיכן באה הקביעה שהשער הוויטנהמי בסדר גמור, והרי מלבד מה שישנם טמפלים מקומיים בוויטנהם, יש שם גם ייצוא ממדינות אחרות, [כן מוכח מאתרי האו"ם והאטלס], ומדוע נקל בזה ראש שלא להצריך בזה שום בדיקה – גם לא עפ"י ריח ומישוש.

ושוב בדקנו הדבר ומצאנו באתר הרשמי של האו"ם - אשר בו מופיע נתוני הייצוא מהודו לוויטנהם, ומצאנו שבשנת 2016 הודו ייצאה ישירות לוויטנהם יותר מ76 טון שער הראוי לפיאות! וכן יש ייצוא של לפחות עשר טון פאות מוכנות מסין לוויטנהם, וכן לפחות שני טון שער ישיר מסין לוויטנהם!! [וסין היא הרי המקור האדיר של שער שמקורו מהודו וכידוע].

ואדרבה, מכאן ראיה שהמשגיח אינו יודע להבחין על שער מה מקורו, שהרי הוא עצמו אמר לי שבדק כן עפ"י השער, והנה לנו שתחת ידו עוברים הרבה שער הודי ואינו מבחין בזה כלל.

ולהלן כמה ציטוטים מדברי כמה סוחרים הטוענים להפך, שדווקא השער הוויטנהמי הוא בעייתי ביותר:

גם השיער מקמבודיה או ווייטנאם מגיע מאנשי אינדו, וגם מסביב הודו יש טמפלים... גם השיער מקמבודיה או ווייטנאם מגיע מאנשי אינדו (מרואיין 3).

[הסינים מכנים את השיער ההודי בכינויים שונים] פעם ההודי הוא ברזילאי, ופעם קמבודי, ופעם מונגולי, ופעם ווייטנאמי (מרואיין 3).

אני לא מביאה שיער, לא מווייטנאם ולא בורמה ששמה יש חשש ל... ששמה זה בעיה, שמה זה מתערבב (מרואיינת 25). [יש לה הכשר]

2- המשגיח מאשר מפעל בספרד לקנות ממנו שער, אך דע שספרד אין בו שער עצמי, והכל מגיע ממקומות אחרים, ויש לה גם ייבוא ישיר מהודו של 5 טון, וצריך עוד בדיקה הכמות מדויקת.

3- סיפרה לנו פיאנית בארה"ב שהיא קונה פיאות מוגמרות ומוכנות ממפעל בסין, ולדבריה זה שער מונגולי, אך שמענו מפי מומחים גדולים בתחום שהמושג שער מונגולי זהו סה"כ שם לשער גרוע או שער מעובד (ונכתב על זה ספר שלם של אליקס מור - סוחרת גויה אפריקאית), ועתה הגע עצמך איזה שערוריה גדולה מדובר כאן, הלא סין היא מקור התעשייה בשער הודו, ואיך ניתן להכשיר שם פאות מוכנות כל זמן שאין שם השגחה צמודה משעת גזיזה.

ולהלן ציטוט מאחד הסוחרים על השער המונגולי, (ומלבד זאת יש לנו עוד ציטוט בעניין מסוחר אחר, וכמו כן מספר מסמכים המוכיחים אתה העניין):

לאחרונה הייתי בהודו וראיתי לנגד עיני כמות אדירה של שיער הודי אורגינאלי. והם החליטו לקרא לשיער הזה "מונגולי" ויחד עם זה אומרים שעושים שיער כשר ליהודים 'לא מטמפל' וערבבו הכול ביחד. כנראה קראו לשיער בשם מונגולי כדי להרגיע את היהודים או להרגיע את המשגיח. שני שקים כשר וטרף. זה קורה ומצוי הרבה שמחזיקים שקים משני סוגים כשר וטרף ביחד, ועושים שני הזמנות ביחד. דיקשטיין.

4- סיפר לי אלון טוביאס מארה"ב שהוא קונה שערות ממפעל סיני, [חלק זה עוד טעון בדיקה, ואינני זוכר כעת בדיוק], וזהו בוודאי שערוריה גדולה שהרי סין מוצפת בשער הודי, והוא עצמו מספר לי שבעל המפעל הלז סיפר לו שהוא יודע הרבה אנשים שבאים לסין וקונים שער ואינם חולמים שזהו שער הודי...

ושאלתי את המשגיח אודות סין, ואמר לי שרוב השער שלהם אינו מהודו ויש שם רק מיעוט מהודו, ושאלתיו מנא ליה, והשיב שהוא מבחין על פי בדיקה, ואני עומד וצווח – שהלא בנתוני המכס באו"ם ובאטלס מופיע שסין מקבלת קרוב לשלש אלף טון מהודו בשנה! וזה רובא דרובא דרובא דהשער דסין, ומה שטוען המשגיח שהוא מזהה כן עפ"י מישוש, אדרבה מכאן ראיה שאין בבדיקתו ממש.

5 בעניין רוב השערות

- להלן מספר מדינות שהם מקור השער המתקבל בהכשר ברזיל, דרום אמריקה, בוליזיה, אורגואי, פורגאי, ארגנטינה, וויטנהם, אוקראינה, מדריד, בורמה, נאפל, רוסיה, אוקראינה, סין, קמבודיה, מונגוליה, שער במפעל בספרד, אירופה במספר מדינות, מדינות הקווקז, ע"כ מה שאני יודע, [יתכן שישנם עוד מדינות].

ואנו שואלים איך נוכל להיות רגועים מהו מקור השער בכל הנ"ל, והרי לא רואים גזיזה, ואיך נדע מה מקורם בשעה שהשער מוצף בכל העולם בשער הודי הנמכר תחת שמות בדויים.

וכפי הנראה עיקר הסתמכותם הוא משום שמדמים שרוב השער בעולם איננו הודי, אך ראשית כל כבר כתב בתשובות והנהגות [וכמדומה דכעי"ז כתב הגריש"א זצ"ל במכתבו להרב בלסקי, עיי"ש שביאר טעם דלא אזלינן בתר רובא], דגם לו יצוייר שהיה כאן רוב מ"מ לא אזלינן בתר רוב משום ששערות דהודו נמכרות יותר בזול, ומבואר בר"ן בפ"ז דחולין דעיקר הדין כל דפריש מרובא פריש מיירי כשבשר כשר ונבילה מאותו סוג ומחיר בזה אמרינן כל דפריש מרובא פריש וכנראה לקח מהרוב, אבל אם בשר נבלה זול טפי ועכו"ם קונה נבילה שזול יותר, אף שהרוב כשר אמרינן שקנה דנבילה דזול טפי, ולא שייך בזה דין רוב.

אך למעשה אין צריך לזה, וזה ברור שרוב השער בעולם הוא מהודו, וכמדמוכח באתרי האטלס והאו"ם, וצא וחשוב לדברי שלזינגר שכמות שער ההודי בעולם הוא 10 עד 15 אחוז, נמצא שכמויות שערותיהם בעולם איננה גדלה ביחס לשאר מדינות העולם, שהרי עובדי כת ההינדו בהודו זה בערך 14 אחוז מכלל אוכלסיית העולם, וזה לא ניתן להיאמר.

ועוד, שטון שער מגיע בערך מעשר אלף נשים!! וכל גוזז בדרך כלל מגיע לכמות של 3 עד 5 קילו בחודש, [כפי בירור שערכתי עם סוחרים], ולא יתכן להשיג ממדינת ברזיל או אוקראינה או וויטנהם וכדו' אפילו לא טון אחד בחודש מכל מדינה, והנה שוק השער בעולם הוא של אלפי טון, ומהיכן הוא כל השער אם לא מהודו.

[ואין ספק שהמפעלים רוכשים מהודו את שערותיהם, דאל"ה מניין להם עשרות או מאות טונות לשנה].

ודע שעצם המושג של גזיזה מקומית של סוחרים, לא הוכח לן באיזה מידה זה קיים, [והיינו מה שהסוחרים מספרים שהם מעמידים עמדות לפני החופש או לפני חגיהם להסתפר, או שמסתובבים ברחובות העיר וגוזזים שער תמורת כסף וכו'], והוא פלאי שבעולם דהיום לא נמצא הוכחות לכל הסיפורים הללו.

ובפרט תמוה למה לכל הסוחרים לטרוח כ"כ כשאפשר לקנות השער מהודו בזול, ואם כי מסתבר שהספרים ישתמשו בשער גם לשם סחר, אבל לומר שבזה עיקר מסחרם ואינם קונים מהודו הוא רחוק מאוד, וכבר שמעתי מסוחר אחד גדול פה בארה"ק שכל הגוזזים הנ"ל הינם גם סוחרי שער וקונים ומוכרים, והגדיל לספר ר' חיים כץ ממקימי ההכשר, שהגוזזים מסתירים את מקור השער היות שהם קונים ממקומות נוספים, ואין זו אלא ראיה ברורה שיש תחת ידם שער הודי מוסווה.

ועוד, דצא וחשוב, אם הודו מספקים רק 15 אחוז או אפילו עשרים אחוז, א"כ השמונים הנותרים באים מאנשי העולם, ועתה צא ובדוק כמה כמות שערות יש בעולם בשנה, וכמה יוצא מהמקדשים בהודו, ובדוק היחס כמה שער מסתובב בעולם לתעשיה, וכמה יוצא מהודו, ובדוק התוצאה. נמצא שאם אינך מכיר במשך חייך לפחות מאה אנשים שגוזרים את שערם לתעשיית הפאות - אז לא נשאר אלא שאתה עצמך מהגוזזים לתעשיית הפאות....

ז] שערוריית ברזיל

והשערוריה הגדולה היא שערוריית ברזיל, הלא המשגיח עצמו חוזר ואומר בכל מקום שהשער הברזילאי בעייתי ביותר, וכלשונו בראיון לאחד הקוים "סגרנו את ברזיל", וכן כתב במסמך רשמי של תגובת בד"ץ חניכי הישיבות "שיער הנקרא ברזילאי שחלק גדול ממנו הוא שיער שמקורו מהודו, אין אישור להביא שיער כזה".

וכן סיפרה לי הסוחרת צ.פ. שהיא פעם צעקה על המשגיח איך אתה מעיז לתת כשרות על שער בדרום אמריקה, והרי כולו מוצף בשער הודי ואי אפשר לדעת על השער מה מקורו, [דרום אמריקה וברזיל היינו הך בשפת הסוחרים], והוא השיב לה בזה"ל "את צודקת, זה לא בסדר", והלך לדרכו, וממש כדברים הללו שמעתי גם מפי סוחר גדול נוסף שאמר לי ששלזינגר עצמו אמר לו פעם בדאגה, מה נעשה עם השער הברזילאי, והתחבט אם לספר להגר"מ גרוס או לא, ולבסוף לא עשה כלום והמשיך להתיר את שיווק השער הברזילאי.

וכיום ידוע לנו על לפחות שבע מסוחריו המביאים שער בריזלאי, והלא הם ארקדר, מריאלה אשכנזי, יפי ביגון, אלכסנדר קויפמן, אתי שטיימיץ מבני ברק, גלית אטליה, זהבה, אלון טוביאס גם קונה מחנות בברזיל שתחת ההכשר.

ושאלתי את המשגיח איך אנו רואים פרסומים של חנויות שתחת פיקוחו שמוכרות שער ברזילאי, והשיב לי שמדובר ביחידים ממש [ובהקלטה אחרת שמעתי כעת (בשיחה באמריקה דקה 37) שמעתיו מוסיף ואומר שמדובר רק על שלושה סוחרים יהודים], ויש להם אישור לקנות רק ממקומות מסוימים – בכפרים ולא בעיר. שוב שאלתי מהסוחר ... שתחת הכשרות, ואמר לי שהוא מביא מברזיל מכל המקומות – מהעיר ומהכפרים, והוסיף שבין כה וכה אין הבדל בין הכפרים לעיר, כי הסוחרים בכפרים מביאים את שערותיהם גם מהעיר, והכל מעורבב זה בזה[3].

וכן יש תחת ידינו הקלטה ממריאלה אשכנזי המספרת שאיננה רואה גזיזה ואיננה יודעת כלום על מקור השער אלא מקבלת חבילות של שער מברזיל מסוחרים מקומיים. [ואגב, המשגיח אמר לי על מריאלה הנ"ל, שהיא אחת משנים או שלושה אנשים שהוא יודע בדיוק נמרץ את מקור שערותיהם, והם כשרים לכתחילה שבלכתחילה ממש].

ובכלל אינו מובן מה גרע ברזיל משאר מדינות, בדיוק כמו שבברזיל אפשר לשנות השער לרמה של שער הודי, כך גם אפשר לפעול באותו הצורה בשאר מדינות, אך עכ"פ לדבריו ששער ברזילאי הוא שער בעייתי ודומה מאוד להודי, איך הוא מאשר, ושאלתי זאת מהמשגיח, והשיב שברזיל היא מקור לתעשיית שער, משא"כ שאר מדינות, אך השקר הגדול הוא שבעצם רוב השער ההודי עובר לסין ועובר שם את התהליכים הנ"ל, ואם באנו לאסור בברזיל היה לו לאסור תחילה בסין.

וכעת קיבלנו מסמך מאתר של מכירות בברזיל, המצהיר באופן רשמי שרוב השער הנמכר בברזיל הוא שער הודי, וכן שמענו כעת בשיחת טלפון עם בעלת מפעל בסין שמספרת שהשער ההודי המוצלח הולך ישר לברזיל, וכעת המציאו לנו סרט מגויה אחת בשם היילי, ועוד ספר שלם מגויה אחרת שמספרים [במטרה של תחקיר לפרנסתם] שבדקו וחקרו הדבר היטב וכל השער הברזילאי מקורו מהודו.

והכא נמי מסתברא שהרי להיכן הולך כל השער מהודו, הרי הם מייצאים מהודו יותר משלש אלף טון, ולא מצאנו כמויות של שער הנמכר תחת שם זה, וע"כ שמוכרים את זה תחת שמות בדויים,  ובברזיל הוא נמכר תחת שם של שער ברזילאי, וכן בשאר מדינות הוא נמכר תחת שמות אחרים, וכך מספר גם השליח אמיר דרורי שסיפרו לו בהודו שכל השער עובר למפעלים אחרים במדינות אחרות, ונמכר תחת שמות בדויים של כל מיני מדינות שונות ומשונות, [וזה היה עוד בתשס"ד שלא פורסם שהיהודים סולדים בשיער הודי, אלא רק מטעם שזה לא שיער "מותג" או מטעם שהנוצרים והמוסלמים סולדים בזה כדמובא בסרטים שלמים של כמרים המטיפים לא לקנות שיער מהודו].

[וכן סיפרה לי פיאנית מסוימת שמוכרת פיאות משער אירופאי [תחת ההכשר], ובמהלך השיחה הסכימה לפתוח סגור ליבה, ואמרה לי שתגלה לי סוד מקצוע אך מבקשת שלא אגלנו לאיש, והוא – שהשער האירופאי שהיא מוכרת הוא בעצם שער מונגולי אלא שאומרת ללקוחות שהוא שער אירופאי, אבל כמה טיפשה היא שאינה יודעת שגם המפעל שמוכר לה השערות משקר עליה באומרו שזהו שער מונגולי, ואין זה אלא שער הודי מעובד, וכפי שסיפרנו לנו כמה מהסוחרים ואף ישנם תח"י מסמכים תחת זה, ושומו שמים על שערוריה זאת].

ודע שבהודו עצמם מחלקים מראש את השער לארבעה דרגות, ואח"כ מעניקים שמות נפרדים לכל סוג איכות וטיב של שער, וכפי שסיפר לנו סוחר אחד שהשמות ברזיל וכו' אינם אמיתיים אלא כינויים של רמת דרגת איכות שער. וכמו שקפה טורקי איננו מגע מטורקיה אלא זהו צורת שיווק של קפה, [וכן 'מכירה סינית' איננה בהכרח מסין, וגם 'מבחן אמריקאי' אינו בהכרח מאמריקה], כך גם שיער ברזילאי אין זה אלא צורה של שיווק של השיער.

וסיפר לי סוחר אחד שכל המדינות שסביבות ברזיל קוראים לשערותיהם שער ברזילאי – למען השיווק – כי שם זה משווק היטב ועושה רושם טוב על הלקוחות, וכעת קיבלנו הקלטה ממפעל בהודו שמספר שהוא מייצא את השער שלו לכל העולם ומוכרים אותו אח"כ תחת שמות אחרים, וכן אמר לי המשגיח בשיחתו איתי, ששער רוסי עפ"י רוב זה לא שער שמקורו באמת מרוסיה אלא זה שם שיווקי בעלמא, ואידך זיל גמור כמה רמאויות ושקרים יש בזה, וא"כ הלא מאחר שלמדנו שכל השוק מושתת על שקרים, למה לא ניחוש עכ"פ שעצם המושג שער ברזילאי הוא בעצם מותג שתייגו בו את השער ההודי, וכבר נתבאר שיצא על זה ספר שלם של גויה להוכיח כן – שאין שער ברזילאי והכל הודי, וכן אומרים סוחרים רבים, והמסמכים נמצאים תחת ידי.

ח] נושאים על המשגיח עצמו

1- הוא עצמו אמר לנו להדיא שאינו מובן כלל למה הגרי"ש אסר, ורק מאחר שכך יצא מפיו לכן נוהגים כהוראתו אף שלפי כללי השו"ע זה צריך להיות מותר, [וכלשונו בערך: "תשאל את הסבא שלך אולי הוא מבין למה הגרי"ש אסר, לפי השו"ע זה צריך להיות מותר"], ופשוט שא"כ אין לסמוך עליו שהרי אינו סבור שמדובר על איסור מעיקר הדין, [וכלשון אחד ממקימי הכשרות שאמר במפורש "מקסימום אם נפלנו, לא נפלנו בגדול רק בחומרא של הרב אלישיב", עי' להלן].

ועוד אמר לי המשגיח בשיחתי עמו, שאחוזי השער ההודי בעולם הם כעשר עד חמש עשרה אחוז ולכן אין ריעותא על סתם שער לחשוש שהוא מהודו, עכ"ד, [ודבריו מוכחשים מאתרי האו"ם והאטלס ואכמ"ל – שמוכח מהם להדיא שרוב השער בעולם הוא הודי], וא"כ שוב אין לסמוך עליו – שהרי אינו נותן כובד ראש לדברים.

2- כאשר דיברתי עמו, הוא הודה לי על מספר עניינים שעשה שלא כדין, א] שתחילת נתינת ההכשר לאחר שישה ימים היה שלא כדין, והוא הסתמך על ניירת בלבד. ב] הודה לנו שמה שנתן הכשר לפיאנית פרייס באופן שהיה מגיע לבקר רק פעם בשנה, זה היה שלא כדין ולדבריו הוא עשה את זה רק אצל פרייס בלבד היות שהוא ירא שמים ואדם מיוחד.... ג] הודה שמה שנתן למשגיחות לבדוק על פי הריח, היה שלא כדין, ומהתקופה האחרונה הוא התחרט ויפסיק לסמוך על משגיחות.

ואני שואל, הרי אם נתפס כאדם בלתי אחראי ששגג בהכרעות בעניינים סבוכים כאלו בחמורות שבחמורות, איך נוכל לסמוך עליו הלאה שלא יטעה בהכרעות נוספות, והלא הלכה פסוקה היא ששוחט שהכשיל אחרים במאכלות אסורות אין לו תקנה עד שיוכח ששינה מעשיו, ולא שייך בזה תירוצים ונימוקים ש'לא ידעתי' וכדומה אלא צריך להעמיד עצמו מחדש על חזקת כשרות.

3- הבדיקה שלו הוכרחה כבלתי מדויקת, וכפי עדותו של קולדצקי ששלזינגר פסל על פי הריח שער של עצמו, והכשיר שער של אחרים, [וכן שמעתי על ליצנות שעושה מהבדיקה כשאחד בא אליו עם פאות מוכנות ומוגמרות, והוציאם והעמידם נגד השמש למספר שניות והכשירם מיד, וכביכול יכול לזהות על פי הסתכלות נגד השמש בפאה מוכנה, והלא זהו ליצנות ממש, אלא שמעשה זה לא שמעתיו ממקורו וצריך בדיקה].

4- ידוע לנו באופן ברור, שהמשגיח עצמו סוחר בשער! כן סיפרו לנו מספר רב של סוחרים, הוא קונה ומוכר שער, וא"כ אזדא ליה כל נאמנותו להיות משגיח המפקח על גבי כל הסוחרים.

הגדיל לספר לנו הגאון הגדול ר' צבי פרידמן שליט"א שהמשגיח עצמו קנה שער הודי ומכרו הלאה!! וכן סיפרה לנו ציפי בנאי.

5- שקרים בולטים שנתפסו אצלו, ואכתוב כאן כמה וכמה שקרים אשר עומדים כעת בזכרוני, א] על השער הברזילאי. ב] שקריו הגלויים כביכול הוא מגיע לספקים והסוחרים פעם בחודש, וכביכול מגיע כאן למפעלים בסין כל חודש חודשיים. ג] השיב לאחד השואלים שהוא עצמו רואה גזיזה מתחילה ועד סוף. ד] אמר לי שאינו נותן הכשר לפיאות מוגמרות לפיאות בסין, וסיפרו לי כמה וכמה פיאניות שהם מקבלים הכשר על פאות מוכנות במפעל בסין. ה] אמר לי שאסור לספקי השער לקנות מסוכני שער מקומיים, ושמעתי במפורש מאחד מספקי השער העומדים תחת הכשרות שמעולם הוא לא קיבל הוראה שלא לקנות שער מסוכני שער שונים. ו] אמר לי שאינו מסתמך על ניירת, אך מאידך אמר לי פעם אחרת שהכשיר עפ"י ניירת בלבד. ז] אמר לי שרוב עיסוקו בכשרות הוא בשאר עניינים ולא בפיאות, וכן אמרה לי המזכירה שלו, וכן חזר על זה בשיחה עם רבני אמריקה, ומאידך סיפר לי אחד מגדולי הרבנים בירושלים שטען פעם למשגיח איך הוא יכול לשלוט על הפיאות כשזה רק העסק הקטן שלו, והמשגיח השיב שעיקר העסק שלו זה בפיאות. ח] בשיחה המוקלטת אצלינו, ניתן לשמוע אשה שביקשה שבעלה יצטרף אליו לנסיעות כדי ללמוד איך להריח את השער, והוא עונה לה שזה סיפור של שנים ללמוד את המקצוע, ומאידך בשיחה עם רבני אמריקה כששאלו אותו אם זהו חכמה פשוטה ללמוד את הריח, אמר שזה דבר פשוט מאוד, לומדים את זה מהר מאוד, תוך עשר פעמים בערך, וכל אחד יכול ללמוד את זה בקלות.  וא"כ מאחר שנתפס בקלקלתו כשקרן זה כמה וכמה פעמים, ומשנה דיבורו לפי הצורך, א"כ איך נוכל לסמוך על נאמנותו.

להלן כמה ציטוטים בעניין.

בנושא ראיית הגזיזה: מצד אחד טען בראיון לקו של הרב פיש: "אין דרך בעולם לפקח משעת הגזיזה, אין דרך בעולם" (מרואיין 1, ראיון 1). "הוא לא רואה את הגזיזה, הוא אף פעם לא הולך למקורות של הגזיזה... הרב שלזינגר אף פעם לא ראה את הגזיזה" (מרואיינת 26). אך בראיון 34 הוא נשאל"ש. אתה רואה איך שגוזזים את השיער? ת. אני מסתכל שם בשביל... כן בטח, א'וודאי" (ראיון 34).

בנושא בדיקת השיער: "אני רואה את זה לפני שזה רחוץ" (מרואיין 1, ראיון 34). לעומת זאת הסוכנים מדווחים שהשיער הוא רחוץ: "אבל הוא רק מגיע לפה לברזיל. הוא מסתכל בשערות שאני קניתי... הם תמיד רוחצים את זה" (מרואיינת 26); "זה מגיע נקי, זה מגיע נקי, זה בוודאי מגיע נקי כן" (מרואיין 27).

בנושא ההליכה לכפרים: "הוא רק מגיע לפה לברזיל" (מרואיינת 26) כאשר כוונתה שהוא לא הולך לכפרים. אבל שלזינגר מצהיר: "אני הולך ביחד למיני כפרים, בארץ איפה שהוא קונה את השיער בדרום אמריקה" (מרואיין 1, ראיון 34).

על כך שואלת מרואיינת 11: "למה אתם משקרים את האנשים? שיער הודי, אנשים קונים שיער הודי ומוכרים פה" (מרואיינת 11).

ט] על התנהלות ההכשר

1- יש לתמוה איך ניתן לסמוך על משגיח אחד בלבד שיפקח על ייצוא רבבות פיאות לכל רחבי העולם בכל התחנות הרבים שהשער עובר מעת מוצאו עד מקום הגיעו ליד הלקוח, והגע עצמך אם בבשר שייך לומר שאדם אחד יפקח על כל מערכת הכשרות של הבשר בכל העולם.

וזאת ועוד, המשגיח הזה משמש כמשגיח גם בתנובה, ועל עלי ירקות ועוד הרבה מוצרים, וגם על הפיאות הוא המשגיח היחיד, ואיך ניתן לסמוך על אדם יחיד ומיוחד העסוק כל כך?

ואני עצמי שמעתי מפי המשגיח שרוב ענייני הכשרות המוטלים עליו הם עניינים אחרים, והמשיך ואמר "הפיאות זה רק ה..." והפסיק כאן. [היה נשמע שרוצה לומר זה רק הדבר הקטן שלי, אבל הפסיק דבריו באמצע], וכן אמרה לי המזכירה שלו בפירוש שעיקר העסק שלו זהו דברים אחרים, וכן אמר הוא עצמו בשיחה עם רבני אמריקה.

2- סבורני שבכל מערך כשרות נורמטיבי צריכים מעקב אחרי המשגיח לבדוק אם הוא אכן נוסע כנדרש ממנו, וכאן המשגיח אינו צריך לתת שום דו"ח, והגאון רבי מרדכי גרוס שליט"א אין לו מעקב מעל המשגיח מתי הוא מגיע למפעל, ואדרבה, שיציג את כרטיסי הטיסה שלו לסין, ונראה כמה פעמים הוא מגיע לסין, ויציג הוכחות כמה פעמים הגיע למפעלים כשהיה בסין.

3- כבר נתבאר לעיל כמה וכמה סוגיות סבוכות יש בכל העניינים הנ"ל, כגון איזה מדינה כשרה, איזה מפעל כשר, איזה שערות מתוך המפעל, מי הוא הכשר לבדיקה משגיחות או רק הוא עצמו, וכו' וכו', וכל ההכרעות המסובכות מוכרעות על ידי הרב המשגיח בעצמו ולא על ידי שום מערכת מלמעלה.

4- כמדומה שהמשגיח עצמו מקבל את הכסף מהמפעלים, והוא עצמו גם מחליט מתי ללכת ומה לעשות, הוי אומר שהוא משוחד מכל הכיוונים, הן שוחד להסכים לתת הכשר לכל מאן דבעי – שהלא זה פרנסתו, וכן מאידך שלא יוריד השגחות למפעלים, וכן משוחד לא לנסוע כדבעי כיון שהכסף עליו.

5- כאשר כשרות סומכת על אדם שיש לו חוש מיוחד לבדוק, מוכרחים קודם לבדוק את נאמנות טענתו שאכן יש לו חוש מיוחד, אך בניד"ד מעולם לא נבדק קודם אצל המומחים להוכיח שהבדיקות שלו אכן מהימנות, ויתרה מכך, הוא החל לשמש כמשגיח טרם שהיה לו כל ניסיון בעניין.

6- האם אי פעם המשגיח הוריד הכשר לחנות, מפעל, וכו'? [חוץ מציפי בנאי ורייסנר כשלא שילמו לו], והאם אי פעם שמענו הודעה למפרע שהוברר על מפעל מסוים בסין שלא עמד בתנאי הכשרות ולכן כל הקו ייצור של ספק פלוני נפל.

7- כפי הידוע לנו, הם נותנים הכשר למפעל – והוא נעשה כשר מיום קבלת התעודה על כל פיאותיו ושערותיו הנמצאים בחנות ובמחסנים, בלא לבדוק קודם את כל המחסנים וכו', והרי קיים אצלם סחורה ישנה מלאה שער הודי והכל נהיה מוכשר למפרע, ודלא כהנהגת כל הכשר שנותנים הכשר מכאן ולהבא על מה שמיוצר מכאן ולהבא ולא על כל הסחורה הקיימת בחנות, וזה כשלון נורא המוכיח על הליצנות שעושים מכל הכשרות.

8- המשגיח שלזינגר טוען כי השער ההודי הוא  רק מיעוט, ולדבריהם אין כאן אלא 'חומרא של הגרי"ש' שצריך לאסור מדין קבוע, והמתבונן בדבריו של ר' חיים כץ ממקימי ההכשר עולה היחס המזלזל לכל העניין, וכלשונו - "גם אם נפלנו, לא נפלנו בגדול, זה סה"כ חומרא של הרב אלישיב", ואנו שואלים איך ניתן לסמוך על כשרות שהוקמה על ידיהם בשעה שהיחס שלהם לאיסור ברור מאליו. [ודע שדבריהם מוכחשים מנתוני הסחר של האו"ם וכן של אתר האטלס שם מופיע במפורש שרוב השער בעולם הוא הודי!].

9- דע, שניגשנו לשאול את הגר"י זילברשטיין מה היא דעתו של הגרי"ש זצ"ל, [וכידוע הגר"י זילברשטיין שליט"א מונה על ידי מרן זצ"ל כוועדה המטפלת בעניין השערות בהודו], והשיב ברור כי דעת הגרי"ש זצ"ל הייתה כי צריך הכשר משעת גזיזה ולא הוי  ניחא ליה מהכשרויות שאינם משעת גזיזה, [והמשגיח עושה ליצנות מכל העניין ואומר "לא מצאתי בשו"ע הלכה שצריך שעת גזיזה", אבל הלכה פסוקה היא שדבר הנמצא בידיים של גוי, צריך בו השגחה כדת וכדין, וכל שלא ראינו גזיזתו אין לנו דרך לוודא שאין מקורו מהודו אלא אם נסמוך על נאמנות של סוחרים גויים – דבר שאינו שייך לא עפ"י הלכה ולא עפ"י מציאות פשוטה].

ושוב ראיתי במכתב של הרב שלזינגר בו מפורש שהרב וואזנער זצ"ל הנחה את ההנחיות והתווה את דרך הכשרות, ואני עומד ושואל איך אפשר להעמיד מערך כשרות על פיאות לפי הנחיית הגר"ש וואזנער זצ"ל בשעה שלא היה דעתו שיש כאן איסור מעיקר הדין. [ומה שאומרים ששאלו הכל את הגרי"ש זצ"ל, תן לחכם ויחכם שהכל תלוי בצורת הצגת השאלות ומה הם החששות, ואין ספק שלא העלו כל הצדדים הנ"ל, ולא סיפרו שמגיעים אחת לחצי שנה או גם אחת לחודשיים, ודי בזה].

10 - ר' חיים כץ ממקימי הכשרות מעיד שהכשרות ברמה של רבנות בערך, אך למעשה, ללא שום בושה כתבו מנהלי הכשרות בקובץ תל תלפיות שזהו השגחה מהודרת בכל ההידורים, וכן אמר לי המשגיח שלזינגר במפורש שההכשר הוא לכתחילה ממש, וכן פסק הרב פנחס ברונפמן בדרשה בחוה"מ פסח האחרון שזהו לכתחילה שבלכתחילה – וגם לגבי חמץ בפסח אפשר לסמוך על כשרות כזאת...

11– סיפרה לי פיאנית בארה"ב, שהיא מכירה גויה סינית שמקבלת כשרות לבחור בעצמה את השער הברזילאי מה בריזלאי ומה הודי, והיא מעבירה הלאה את השער ליהודי בארה"ב שמוכר ליהודים בהכשר, ודבר זה הוא שערוריה נוראה לסמוך על גויה סינית!!!! שומו שמים על זאת.

12- המשגיח עצמו מודה שהוא נותן כשרות גם כשהוא לא יודע בדיוק היכן הוא מקור השער, ולהפך מהצהרותיו המגוונות בכל ראיון וגם בהצהרות רשמיות שהוא נוסע למפעלים וכו' לבדוק את מקור השערף וכדלהלן: ש. רציתי לשאול, אני מחפשת פאה איכותית ומאוד כשרה. ת. אני יכול להגיד לך מבחינתנו, מה שיש הכשר יש הכשר, ויש פאות לא רק שאנחנו יודעים שזה לא מהודו, רק אנחנו יודעים את מקור השיער, את מבינה את ההבדל? ש. מה ההבדל? ת. זה שאנחנו נותנים הכשר, זה שאנחנו מודעים שזה לא מהודו, אבל יש כאלה שלא רק שאנחנו יודעים שזה לא מהודו, אנחנו יודעים בדיוק מהיכן השיער מגיע. ש. אני לא יודעת איך עושים את הכשרות אבל אם יש הבדל בין השערות. ת. יש הבדל, יש הבדל. בקיצור את שואלת אם יש פאות שלדעתי הן ברמה כשרותית יותר גבוהה, דהיינו יש לי ידיעה יותר טובה, כן יש לנו כאלה דברים, כן.

12- בשעתו כשיצא הסערה לעולם לפני כט"ו שנה, נתנו הכשר כבר שישה ימים לאחר הוצאת האיסור בזמנו, וזאת בשעה שלא היה להם שום מידע על חוש הריח והמישוש, וגם היה פאות מוגמרות, ונתנו הכשר גם למפרע, והכל על סמך נאמנות לסוחרים, ואנו עומדים ושואלים, אם ההכשר מכשיר על פי נאמנות לסוחרים, א"כ למה צריך לנסוע למדינת הים והלא אפשר הכל על פי נאמנות, ומובן מהו גודל הקלות דעת שנוהגים בזה.

וכל זה חוץ מהליצנות הגדולה שעשו מיד בהתחלה, שהודיעו שכל הפיאות האירופאיות הכל מותר, ואין לך ליצנות גדולה מזו להכשיר הכל ללא שום בדיקה מאן לימא לן מהו המקור האמיתי של השער המיוצר תחת המותג "שער אירופאי".

13- בכל שאר כשרויות, כל משלוחי הסחורה נעשים עם הולגרמה, פלומבה, ושאר אמצעי אבטחה, אבל כאן אף שישנם הרבה תחנות של מעברי שער, דהיינו הן ממקורו במפעל, והן אח"כ לספקי השיער, יצרן פאות ומשווק פאות, תהליך שליחת הפאה לבית חרושת בסין, חנויות מוכרי הפיאות, והן בבתי הפיאניות, מ"מ אין שום השגחה שלא הוחלף ולא התערב שער הודי, שאין כאן לא חותם בתוך חותם, ולא הולגרמה וכו'.

ואם באו לתת כשרות הגונה עפ"י הלכה, אין דרך אלא כדרך שמשגיחים בד"ץ העדה החרדית על החלב במחלבות בגרמניה, שיושבים שם עשרה משגיחים בכל הרפתות ונמצאים בכל חליבה כפשוטו ואח"כ מניחים פלומבה וכו' וכו', ולא מגיעים רק אחת לחצי שנה...  וגם כאן היה צריך שמורה משעת גזיזה – היות שאי אפשר להסתמך על נאמנות סוחרים, ואח"כ בכל מהלך הייצור צריך יוצא ונכנס כפשוטו, ואח"כ בכל המעברים של השער [והיינו במעבר בין המפעל לספקים, ומהספקים ליצרנים, ומהיצרנים למפעל בסין שעושה את הסקין, ומהפעל בסין חזור ליצרנים, ומהיצרנים לפיאניות], צריך שהשער יהא בחותם בתוך חותם וכמבואר ביו"ד קי"ח א'.

14 – לפנינו ישנם הקלטות והוכחות ברורות כי סלון הפיאות – רייסנר שמקבלים השגחה, מוכרים פיאות יורו קסטם, שהמשגיח עצמו אמר לי שהם פאות הודיים, והדבר הראשון מוכרחים לסלק מהם ההכשר!

וכעת שמענו את גירסתם שכיום השער של יורו קסטם אינו מהודו אלא מאירופה, אבל מלבד מה שפתי יאמין לרייסנר מהיכן מקור שערותיהם, שהרי הם ידועים בזלזולם המחפיר לאיסור, הרי שמבדיקה פשוטה שערכנו עולה בבירור שזהו שער הודי, שהרי המחיר של הפיאות הנ"ל יורו קסטם עומד היום כמו פעם - 2500 שקל. וזה לא יתכן כלל משער אירופאי, שרק החומר גלם של פאה מ300 גרם שיער אירופאי, עולה בערך 833$, והיינו רק 4000 שקל חומר גלם ועבודה, ובהכרח שזהו שער הודי.

וביודעי ומכירי קא אמינא, שלכל הפחות עד השבועות האחרונים ממש היה קיים במחסני רייסנר פיאות יורו קסטם משער הודי, ואני כותב כן בידיעה גמורה וברורה, ועד כאן יש לי רשות לכתוב.

15 – לגבי פיאות אמשינוב ממריאלה אשכנזי: המשגיח אמר לי שהשער של מריאלה הוא אחד המקומות הבודדים שהוא יודע בדיוק את מקור השער ללא שום חשש, וזהו לכתחילה שבלכתחילה, ובשיחת טלפון הוא סיפר [ההקלטה נמצאת תח"י] שהיא קונה ישירות מהכפרים ולא מסוכני שער, ומאידך, בבירור שערכנו אצל מריאלה הנ"ל, היא מספרת שהיא מקבלת לביתה משלוחים מסוכני שער – הכל מוקלט.

16- ומה לי להאריך בכל זה בשעה שעינינו רואות שההכשר היחידי בכל העולם הוא רק הכשר של בד"ץ חניכי הישיבות, ודלא כמקובל בזמנינו שבכל מוצר ישנם כשרויות ללא סוף, ואין זה אלא מפני שכולם יודעים שלא שייך לתת הכשר על מקור השערות, וידוע, שבזמנו ניסו כמה גופי כשרויות כמו הרב רובין והרב לנדא להקים מערך כשרות על מקור השערות, ולבסוף ירדו מהעניין כי ראו שאין אפשרות לעשות השגחה אמיתית. 

וידוע גודל הליצנות שעשו הכשרות של חניכי הישיבות מכל האיסור, שהודיעו כבר בתחילה שכל הפיאות מאירופה הכל מותר, אוי, מי יגלה עפר בין עיניכם, הוי שוטים ייאמר לכם, הלא כולם אומרים שהפיאות מאירופה, ולעולם לא נוכל לדעת מה הוא מקור השער, ואיזה ליצנות עשו מכל האיסור, וכי עליהם ייסמכו כל בית ישראל להתיר איסור עבודה זרה, אהה!!

י] נתינת הכשר לחנויות דהיום – המוכרות פאות האסורות בלבישה לדעת כל הפוסקים

הכשרות נותנת הכשר גם לחנויות שמוכרות פאות באורך אסור, וגורמים בזה לסייע לחנויות למכור פאות האסורות, שהלא מבלעדי ההכשר לא היו יכולים לקנות, ונמצא זה מכשילם באיסור ועובר בלפני עיור, [ומה שטוענים שהגריש"א זצ"ל התיר להם, המשגיח עצמו הכחיש בשיחה עמי ואמר לי שמעולם לא התיר בזה הגרי"ש, וכן יש תחת ידי עדות מיהודי אחד שהגרי"ש זצ"ל הורה להדיא שאסור, ומלבד זאת אין ספק שזה איסור, שהרי אסור להם לסייע בידי מוכרי עבירה].

וכאשר נשאל המשגיח שאלה זו על ידי אחד העוסקים בעניין, השיב לו שיש מחלוקת בין בעלי ההוראה בעניין פאות ארוכות, דלדעת רבני חב"ד מותר ללכת פיאות ארוכות.... ודבר שפתיים אך למחסור.

וכאשר אני שאלתי שאלה זאת את המשגיח, השיב לי על טענה זו שני תשובות, ראשית, אינו נותן הכשר על הפאה כי אם על השער בלבד – ורק על זה שמקור השער אינו מהודו, [ונודע מה שכתב מרן פוסק הדור הראב"ד שליט"א במכתבו שהרי זה כנותן הכשר על חזיר שאינו טריפה].

ועוד השיב לי המשגיח, שהיות שרובא דרובא דהנשים הולכות בפאות האסורות בלבישה משום גדרי הצניעות, א"כ אם נימנע מנתינת כשרות מחמת צניעות, יימצא שרוב הפיאות לא יקבלו הכשר, וכדי להציל את רוב בנות ישראל הוא מוכרח לתת הכשר לרוב הפאות הפרוצות... [ודבריו תמוהים דאדרבה אם רוב הנשים הולכות פאות האסורות בלבישה כ"ש שאסור לסייע להם].

וכשאמרנו הדברים למרן פוסק הדור הראב"ד שליט"א, השיב שעל פי הלכה אסור לו להכשיר שער פרוץ – כי בזה הוא ממציא להם אפשרות ללבוש השער, ומשניות ערוכות הם בכל מקום שאסור להמציא מחרשה בשביעית לעובר עבירה וכדומה, ועובר בזה בלאו דאורייתא דלפני עיור, ומה שטוען שזה כדאי כדי להצילם לכל הפחות מאיסור עבודה זרה,  אמר מרן הראב"ד שליט"א שזהו טענת המזרחי בהתגלמותה ובטהרתה, שכנודע דרכם היה לסחור עם הקב"ה ולהעדיף לעשות עבירה ממקום אחד כדי להרוויח ממקום אחר.

ע"כ כתבתי בקיצור נמרץ, ויש עמנו עוד דברים שלא נכתבו לעת עתה מכמה וכמה סיבות, ואי"ה עוד חזון למועד להשלימם.

נ.ב. ובשולי המכתב אציין, שלדיראון עולם ייזכר אותו פסק תמוה שיצא מרבנים אחרים, שכל פאה עד שלש אלף ₪ מותרת בלבישה ללא שום הכשר! וזאת על פי הנחה תמוהה שהפאות הנ"ל מיוצרים משער סיני מאוד זול, ולדבריהם גם השער שבעלי המפעל בסין אומרים שזה שער הודי הוא באמת סיני, ע"כ דבריהם התמוהים, ולא עשו חוכא ואיטלולא אלא מעצמם, דאדרבה, השער ההודי הוא הזול ביותר מהשער הנמכר בשוק, והשער האיכותי ביותר ממנו נמכר בכ- שלש מאות חמישים דולר, צא וחשוב שלפאה אחת מספיק שער בשווי מאה דולר, וההוצאות של הייצור עוד תשעים דולר, נשאר כאן ריווח של יותר מאלפיים שקלים על הפאה ההודית! ועוד, דידוע ששער סיני אינו ראוי כלל לפיאות, ועוד שבאתר האו"ם מופיע שסין מקבלת מהודו לשנה יותר מארבע אלף טון, ועוד תמוה גם לפי שיטתם איך הוציאו פסק כזה, והרי מיד לאחר אותה הוראה הורידו הרבה פיאניות את מחיר הפיאות מארבע אלף ₪ וכו' לאלפיים שמונה מאות, והיה כל הפסק לחוכא ואיטלולא, [ושמעתי שכעת עומדים להוציא פסק הפוך שפאה במחיר עשר אלף ₪ כשרה ובוודאי לא מהודו, והפיאניות העלו את מחיר הפאות ומוכרים את הפאות הזולות בעשר אלף ₪, ודי בזה].

---

[1] ואם יבוא הטוען לטעון, שהיות שהמשגיח יודע להבחין על שער אם הוא מהודו או לא, א"כ בעלי המפעל מירתתי ממנו גם כאשר הוא נכנס ויוצא פעם בחודשיים – היות שיודעים שאם יבוא לכאן בעוד שבוע הוא יכיר מה שעשו גם לפני שבוע וא"כ יש כאן הגנה עכשיו מכח ביקורו העתידי של המשגיח, אף אתה אמור לו, שגם לפי דבריו שהמשגיח יודע לזהות, מ"מ הרי תהליך ייצור הפאה הוא חודש, וא"כ בעלי המפעל יודעים מיד לאחר יציאתו של המשגיח מהמפעל, שבכל מהלך ייצור הפאה בחודש הזה, וכן הליין הבא בחודש הקרוב אין חשש שהמשגיח יבוא, וא"כ יכולים הם בנקל לערב שער הודי כרצונם ללא שום פחד וחשש.

וביותר יש להעיר, שגם לו יצוייר שהתהליך של יצירת פאה היה לוקח שנה שלמה, מ"מ הרי מהרגע שהשער עובר תהליך עיבוד כבר אין המשגיח יכול לזהות, וא"כ מיד לאחר יציאת המשגיח – אין להם בעיה לערב שער הודי, ביודעם שעד ביקורו הבא של המשגיח הוא כבר לא יוכל לזהות כלום מאחר שהפאה כבר תעבור תהליך עיבוד, [ואמנם המשגיח טוען שבעלי המפעלים אסור להם להחזיק שער מעובד, אבל מה יענה אצל ספקי השער שמותר להם לעבד את השער].

[2] ואין להשיב שהבדיקה על זה נעשית על ידי חשבוניות, והיינו שהספק חייב להגיש חשבונית מהיכן הוא קונה כל שער, וכאשר יוכח על ידי החשבונית שמקור השער הוא ממפעל כשר אשר המשגיח נכנס ויוצא בו אז יוכשרו שערותיו, כי זה אינו מכמה וכמה טעמים, ראשית, הלא לא שייך חשבוניות אצל ספקי השער שקונים שערותיהם ממקורות רבים – ומהרבה סוחרים וספרים מקומיים, ורוב הסחר הלז הוא בשחור ללא חשבוניות, שנית, הלא המשגיח אמר לי במפורש שאינו מסתמך על חשבוניות בלבד, ואמר לי כן שזהו הוראת הגרי"ש זצ"ל, ושלישית שהספקים אמרו לנו במפורש שאינם נדרשים להציג חשבוניות.

וכמו כן מאותה הסיבה גם אין המשגיח יכול לבדוק על פי שיטה אחרת השגורה בפיו – של 'הצלבת מידע', והיינו לשאול את הספק מהיכן הסחורה הזאת המעובדת, והוא מוכרח לענות שקנה ממקום פלוני המאושר, ואז הוא מצליב את המידע מול המפעלים ובודק האם הם אכן קנו את השער מהמקור הנ"ל, אולם זה אינו מכמה טעמי, כי מלבד מה ששיטה זו אין לה שום מקור עפ"י הלכה, ובוודאי יש לחוש לקנוניא ביניהם, הרי גם הסוחרים הם רבים מאוד ולעולם לא נוכל לדעת על כל קוקו מהיכן הוא נקנה – מאיזה ספר ומאיזה סוחר מקומי.

[3] ושאלתי את הסוחר הנ"ל איך הוא בטוח שלא נתערב לו שער הודי, והשיב לי שהמרחק בין שער הודי לברזילאי הוא כרחוק שמים מארץ והם ניכרים מיד, [ודלא כדברי המשגיח וכדברי רבים מהסוחרים שהשער הברזילאי דומה מאוד], ואמר לי שהשער ההודי בכלל אינו מתאים לפיאות ולכן גם מבחינה מסחרית לא שווה לו להכניס שער הודי.

ואצטט כאן מקורות על איכות השער ההודי לפיאות גם לא מעובדות, [פאה מעובדת מחירה זול יותר, ואיננה מתקיימת לאורך זמן].

א- באתר http://www.savvysheitels.com/kosher_wigs.shtml שהיא פאניות בשיקאגו, כתוב שמה שיש מהקונים שמעדיפים שיער הודי מכמה טעמים ואחד מהם הוא ששיער הודי יותר עמיד.

ב- יש חברה בשם ג'ורג'י בארה"ב, שהם מוכרים הפאות הכי יקרים. מר ברוך קליין שהוא מנהל של עסק זה, אומר בפירוש שהוא היה קונה שיער ממר גופטא בהודו לפני תשס"ד. מצו"ב העדות בשמו מספר entaglement.

יש עוד כמה דברים מפורשים ממנו שהוא אכן קנה מהודו. דבר זה מילתא ידוע בארה"ב איך שפאות ג'ורג'י הם הכי יקרים וחשובים. [בערך $5000 לפאה]

והעולה על כולנה הוא שיש להם רשימה מפורשת באתר שלהם איזה סוגי פאות יש בהם שיער הודי!!!  http://www.georgiewigs.com/Pages/General/Indian/YesIndian.html

ג- יש תחת ידינו צילום מאותו ספר איך שהסוחר בהודו אמר שהוא הפסיד הרבה כסף בתשס"ד

ויש עוד המון מקורות לזה מאתרים שמוכרים פאות, וכתוב שמה שזה גם בשביל חולי סרטון וכדו', כלומר נשים שלובשים הפאה כל יום, ואע"פ כן מוכרים בפירוש שיער הודי